עת"מ 2192/08

תקציר

העותר, עוסר מרליטה, אזרח הפיליפינים, ביקש מעמד של תושב קבע בישראל באמצעות עתירה מנהלית. היא הייתה אלמנתו של אזרח ישראלי, מר ט.י.א. ז"ל, לו נישאה בשנת 2000. מרליטה שוהה בישראל באשרות זמניות מאז שנת 2001, תוך שהיא עוברת תהליך הדרגתי לאיחוד משפחות. עם זאת, לאחר מותו של מר א' בשנת 2007, סירב משרד הפנים להעניק לה מעמד קבע, בנימוק של חוסר כנות בקשר ביניהם וקבלת אזרחות זרה. על החלטה זו הוגש ערעור, אך גם הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים דחתה את בקשתה. בית המשפט קבע כי החלטות המשרד התבססו על מידע חלקי ושגוי, לרבות טענות לא מבוססות ותצהירי צד ג'. בית המשפט קבע כי המשרד פעל בחוסר סבירות ובחוסר תום לב, מה גם שמרליטה השלימה את השנים הנדרשות לקבלת מעמד קבע. יתר על כן, החקירה של המשרד לאחר העתירה, שהניבה ממצאים שליליים על מרליטה, הייתה מוטה והסתמכה על עדים עוינים. לפיכך, בית המשפט פסק לטובתה של מרליטה, והורה למשרד להעניק לה תושבות קבע. בנוסף, נדרש המשרד לכסות את הוצאותיה המשפטיות, בסך 50 אלף שקל. החלטה זו נועדה לתקן את העוול שנגרם למרליטה ולחזק את עקרון קבלת ההחלטות המנהליות ההגונות.