סע"ש 31505-12-20

תקציר

המבקש, עובד רשות הטבע והגנים למעלה מ-20 שנה, פוטר מתפקידו כסגן מנהל מחוז יהודה ושומרון בגין הכנסת טלפון נייד לרכב שטח של עבודה לצורך מעקב אחר תנועותיו. הוא טוען כי פעל כחושף שחיתויות, ולכן היה צריך להיות מוגן מפני פיטורים על פי החוק להגנה על עובדים, ועוד טוען כי הליך הפיטורים היה בלתי חוקי. בית המשפט מגיע למסקנה כי פעולתו של המבקש לא הייתה פעולה מאושרת של חושף שחיתויות, שכן היא לא נעשתה בתום לב וללא רשות מההנהלה. זאת ועוד, בית הדין מקבל את עמדת המשיב כי פעולת המבקשת היוותה אירוע מחפיר המצדיק פיטורים מנהליים על פי ההסכם הקיבוצי, וכי הליך הפיטורים היה ראוי. טענות המבקש כי ההליך היה בלתי חוקי וכי עובדים אחרים שביצעו עבירות דומות לא פוטרו נדחות, שכן בית המשפט מוצא כי מקרים אלה היו חמורים פחות. למרות שכישוריו המקצועיים של המבקש זכו לשבחים, בית הדין קובע כי הבעיות הבין-אישיות ואווירת הפחד שיצר בקרב העובדים גברו על כל צורך להחזירו, במיוחד כאשר היחסים בין המבקש למשיב התדרדרו. לפיכך, הבקשה לסעד זמני, המבקשת להחזיר את המבקש ולעצור את הליך הפיטורים, נדחית.