פר"ק 20150-09-13

תקציר

בערעור זה עוסקות מספר חברות הקשורות לתשלום כספים למערערים, שהם שאריו של עובד שנפטר. הבקשה הראשונה מבקשת לקבוע האם הכספים הנתבעים כבר שולמו, והאם הערעור יביא לפיצוי כפול למערערים. מפרק החברה טוען כי הסכום שנפסק על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפסק דין קודם כבר שולם על ידי החברה, אך השופט מוצא כי החלטת רשם ההוצאה לפועל אינה תומכת בטענה זו. הבקשה השנייה מתייחסת לתביעתה של המערערת מס' 1 לפי סעיף 5 לחוק הפיצויים, המקנה לשאירים של עובד שנפטר זכות לקבל פיצויים כאילו פוטר. השופט קובע כי תביעה זו התיישנה שכן היא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. הבקשה השלישית עוסקת בזכותו של העיזבון לקבל פיצויי פרישה על פי פסק הדין, והאם סכום זה מוגן על ידי סעיף 26 לחוק הפיצויים. השופט מסכם כי פיצויי הפרישה המוזכרים בפסק הדין אינם נגזרים מחוק הפיצויים, ולכן הם אינם נחשבים ל"סכום משוריין" הגובר על חובות אחרים במקרה של פירוק החברה. בקשה רביעית נועדה לקבוע כי המנוח היה עובד החברה ולא רק בעל מניות. עם זאת, השופטת מסכימה עם עמדת המפרק לפיה המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת קיומם של יחסי עובד-מעביד, במיוחד נוכח העובדה שהמנוח היה בעל שליטה. לפיכך, התביעה נדחית. לבסוף, הבקשה החמישית טוענת לאפליה בכך שאפשרה לאחיו של המנוח, יעקב דדו, למשוך כספים מקופת החברה לפני מתן צו הפירוק. השופטת מציינת את מחויבותה של המפרקת לטפל בסוגיה זו ומניחה כי תפעל בהתאם. ככלל, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאות המפרק ושכר טרחתו.