ב"ל 9659-02-18

תקציר

התובע, שעבד הן בחברת תמם והן בחברת קוקה קולה, עתר להכרה בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לרעש מזיק, כהגדרתו בסעיף 84א לחוק. בית הדין הכיר בכך שתיאורי התובע את תנאי עבודתו אינם קוהרנטיים ואינם נתמכים בעדויות עדים או במסמכים, דבר המביא לקושי לקבל את טענותיו כפשוטן. עם זאת, בית הדין שוכנע כי התובע נחשף לרעש מזיק במהלך העסקתו בשתי החברות. בתמאם עבד התובע חמישה ימים בשבוע, שש פעמים ביום במשך 20 דקות בכל פעם, מה שחשף אותו לרעש מזיק במשך שעתיים ביום. כמו כן, במהלך עבודתו בקוקה קולה, נחשף התובע לרעש מזיק במשך שעתיים בכל יום עבודה, חמישה ימים בשבוע. בית המשפט שקל גם את עיתוי בקשת התובע להכרה בליקוי השמיעה שלו. החוק מחייב הגשת תביעות כאלה תוך שנה מיום התיעוד הראשון של הליקוי ברשומה רפואית או מתחילת ליקוי השמיעה. השיהוי של התובע בהגשת תביעתו – כשלוש שנים לאחר בדיקת השמיעה שלו – אינו פוסל אותו אוטומטית. במקום זאת, בית המשפט יעביר את עניינו למומחה רפואי שיקבע אם חלה החמרה במצב השמיעה שלו. אם תימצא החמרה כלשהי בירידה בשמיעה, די בכך כדי להכיר במצבו של התובע כפגיעה בעבודה. ההחלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.