עת"מ 50357-01-23

תקציר

ניתוח משפטי של עקרונות וחידושים סביב בנייה בלתי חוקית ודחיית עתירות **עקרונות משפטיים מיושמים:** I. **הגדרה עצמית וסעד הוגן אינם עולים בקנה אחד במקרים של בנייה בלתי חוקית** בית המשפט העליון קבע בתוקף כי הגדרה עצמית – תביעתו של הפרט להקים מבנים המבוססים על בחירה אישית בלבד – אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הסעד ההוגן, במיוחד כאשר הבנייה נעשתה ללא אישור חוקי. דוקטרינה זו מדגישה כי החוק אינו מתיר לצד לתבוע סעד משפטי תוך עיסוק ביודעין בפעילות בלתי חוקית, כגון עקיפת דרישות ההיתר. ההבהרות החוזרות ונשנות של בית המשפט – שהודגשו בתיקים בג"ץ 1433/23 סלים ובג"ץ 1434/23 מחמיד – מאשרות כי תביעות המבקשות אישור או סעד אינן יכולות להתקיים במקביל להפרות של דיני הבנייה. II. **פסילת עתירות המבוססות על פעולות בלתי חוקיות ואי ציות** בית המשפט שב ומדגיש כי עתירות שמקורן בבנייה בלתי חוקית, ובפרט עתירות שהוגשו לאחר הפסקת עבודה או צווי הריסה, דינן להידחות. כפי שנקבע בעת"מ 54215-01-23 מוסטפא, התעלמות מתמשכת מצווים חוקיים – כגון הוראות הריסה או הפסקת עבודה – מעידה על כוונה בוטה להפר את החוק, מה שהופך את העתירה לבלתי ראויה מיסודה להתייחסות משפטית. פסקי דין קודמים (למשל, בג"ץ 7013/21 אבו זיתון, בג"ץ 3984/22 אל-עתמין) מחזקים כי חוקיותו של מבנה היא פורמלית בלבד אם היא נבנתה באופן בלתי חוקי ותוך התעלמות מתריסה מהמגבלות הקבועות בחוק. III. **אי חוקיות והתנהגות לא ישרה מונעות סעד משפטי** בית המשפט מדגיש כי התרת הכשרת מבנים בלתי חוקיים בדיעבד באמצעות עתירות מהווה עקיפה מיותרת של הליכי התכנון והבנייה הסטטוטוריים. היא מגנה את הטקטיקה של "הבנייה תחילה, התכנון תחילה" – שיטה הנחשבת לבלתי ישרה ומנוגדת לשלטון החוק, כפי שנדון בעע"ם 6738/13 מדינת ישראל נ' ש"י חפץ. החידוש המשפטי כאן הוא בשלילת הלגיטימיות של התנהלות כזו על ידי בית המשפט, וקבע כי יש לשמור על שלמות דיני התכנון, תוך ראיית הבנייה הבלתי חוקית כעלבון וכתקדים מזיק. IV. **איסור על סעד מן הצדק במקרים של חוסר תום לב** עיקרון מרכזי שנשמר בפסקי דין קודמים (בג"ץ 8898/04 ג'קסון, בג"ץ 3246/17 אבו טיר) הוא שאסור לבתי המשפט להעניק סעד ליחידים הפועלים בחוסר תום לב – כלומר, מי שפונים לבית המשפט תוך התעלמות מצווים משפטיים או מחקיקה, ולמעשה מבקשים "לקחת את החוק לידיים". זה מחזק את הרעיון שבתי המשפט שומרים על שלטון החוק ואינם ששים לתגמל התנהגות המאופיינת בחוסר יושר או הפרת חוק. **חידושים וחיזוקים משפטיים:** - בית המשפט שב ומאשר במפורש כי קיומה של פעילות בלתי חוקית מתמשכת – במיוחד לאחר הוצאת צווי הפסקת עבודה והריסה – פוסלת באופן מהותי את העותר מלבקש סעד משפטי. עמדה נוקשה זו משמשת כגורם מרתיע מפני הפרות מכוונות. - היא מחדשת בעמדתה הברורה נגד גישת "בנייה תחילה, תכנון אחר כך", ומסווגת התנהגות כזו כלא ישרה וראויה לסילוק מוחלט של תביעות. עמדה חד משמעית כזו מחזקת את שלמות המסגרת המשפטית המסדירה את דיני התכנון והבנייה ומדגישה את חשיבות הציות לחוק. - בית המשפט מדגיש את חשיבות היושר ותום הלב בהליכים משפטיים, ומדגיש כי בעלי דין אינם יכולים לרדוף בו זמנית אחר סעד ולרדוף אחר מטרות בלתי חוקיות, מה שמחזק עוד יותר את העיקרון שבתי המשפט לא יאפשרו אי חוקיות במסווה של סעד משפטי. **מסקנה:** פסיקת בית המשפט מגלמת דבקות איתנה בעקרונות החוקיות, היושרה והמניעה מהתנהגות לא ישרה בענייני פיתוח. הוא שב ומאשר את האיסור על מתן סעד משפטי לצדדים העוסקים בבנייה בלתי חוקית, במיוחד כאשר התנהלות כזו מתעלמת באופן בוטה מצווים חוקיים, ומדגיש כי ההליך המשפטי חייב לשרת את שלטון החוק ולא להקל על פעולות בלתי חוקיות. עוד מדגישה פסק הדין כי החידוש המשפטי בתחום זה טמון באכיפה קפדנית של עקרונות אלה, תוך שלילת כל דרך פעולה שמטרתה לעקוף הליכי תכנון חוקיים באמצעים מפוקפקים.