ע"א 2142/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לשורה של הליכים משפטיים בין בני זוג העוברים גירושין מרים. הערעור מתייחס באופן ספציפי להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, בראשות השופטת א' אילוטוביץ'-סגל, בעניין פסילת השופטת עצמה מלדון בתביעת נזיקין שהגיש המערער בשם בנו הקטין. המערער ביקש את הפסילה, בנימוק של ניגוד עניינים ומשוא פנים לכאורה מצד השופט. לבני הזוג הליכים מתמשכים רבים הקשורים למזונות, חלוקת נכסים, משמורת ילדים ותביעות כספיות. בערעור, שהוגש על-ידי המערער המייצג את עצמו, נטען בעיקר, כי טיפולה של השופטת בתלונות קודמות והפנייתה הנטענת כלפי המערער, כפי שעולה מתשובותיה לנציב תלונות הציבור בעקבות תלונותיו, יצרו חשש ממשי למשוא פנים. עוד טענה המערערת כי השופטת הטעתה את הנציבה ועיכבה החלטה בעניין הטיפול הנפשי בקטינה בתביעת משמורת נפרדת, וכי היא העדיפה את המשיב. בנוסף, טען המערער כי חלוקת ההוצאות הבלתי שוויונית על ידי בית המשפט מעידה על הטיית השופט. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור ולא מצאה עילה לפסילה. תשובותיה של השופטת לנציב תלונות הציבור, ביחס לתלונותיה של המערערת על מקרה אחר, לא הצביעו על הטיה כלשהי כלפי המערער. עצם קיומן של תלונות, גם אם הן מוצדקות בחלקן, אינו עילה מספקת לפסילה. גם טענותיו של המערער בדבר ניגוד העניינים וחוסר משוא הפנים לכאורה של השופט לא היו משכנעות. בית המשפט הדגיש כי שופטים דנים פעמים רבות בתיקים רבים שבהם מעורבים אותם זוגות, והבעת דעה בתיק אחד אינה מעידה על הטיה בתיק אחר. כמו כן, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ואינה יכולה להוות עילה לפסילה. לבסוף, ערכאת הערעור לא מצאה עילה לפסול את השופט בנימוק של שמירה על מראית עין של צדק. לפיכך נדחה הערעור, וסיווגו של ההליך כעניין משפחתי הביא לכך ששמות הצדדים לא פורסמו. ההחלטה התקבלה מבלי שנפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים. פסק דין זה, שניתן ב-5 במאי 2019, מחזק את עקרון העצמאות השיפוטית ואת הרף הגבוה הנדרש לפסילת שופטים.