תמ"ש 52666-11-10

תקציר

פסק דין זה דן בתביעתה של אישה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות מגורים בדירה הרשומה על שם בעלה לשעבר. הדירה נרכשה על ידי הורי הבעל ונרשמה על שמו בלבד. האישה טענה כי הדירה מיועדת לשני בני הזוג וביקשה מחצית מהזכויות בנכס. לחילופין, היא ביקשה מחצית מערך הדירה בניכוי מחצית מסכום ההלוואה. הוריו של הבעל תבעו מנגד את פינוי האישה ואת דמי השימוש הראויים. בית המשפט מצא כי האישה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי הדירה נועדה לשמש מתנה לשני בני הזוג וכי הרישום הראשוני על שם הבעל מהווה אינדיקציה מספקת לכוונת ההורים. יתר על כן, טענת האישה בדבר הבטחות בעל פה ומצגים שהציגו הורי הבעל לא נתמכה והופרכה בעדותם. בית המשפט דחה גם את טענת האישה כי הדירה טופחה במשותף, שכן היא לא השקיעה בנכס ולא תרמה לתחזוקתו. לפיכך, לאישה לא היו זכויות בדירה, והתביעה שכנגד לפינוייה אושרה. האישה נדרשה לפנות את הדירה בתוך 60 יום ולשלם תשלום יומי עבור כל יום נוסף של אכלוס. ההורים היו זכאים לדמי שימוש ראויים, אך בית המשפט הציע לתובעים לשקול ויתור על זכות זו בהתחשב בכך שהתשלומים ייפלו בעיקר על כתפי בנם. לבסוף חויבה האישה לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ לנתבע ולתובעים שכנגד.