תמ"ש 52163-11-20

תקציר

מדובר בתיק משפטי מורכב הנוגע לסכסוך בין בני זוג לשעבר על השימוש בעוברים מוקפאים לאחר פרידתם. התובעת, אישה בת 39 שעברה כריתת רחם, מבקשת להשתמש בעוברים באמצעות אם פונדקאית כדי להגשים את חלומה להפוך לאם ביולוגית. בינתיים, הנתבע, כיום נשוי ואב לשניים, מסרב להסכים לשימוש בעוברים בנימוק של זכותו שלא להיות הורה בניגוד לרצונו. מדובר במקרה חריג שכן הנתבע הסכים תחילה להליך ההפריה ואף השתתף בו, תוך חתימה על טופס הסכמה המאפשר לתובע להשתמש בעוברים במקרה של היעלמותו או מותו. עם זאת, לאחר פרידתם, הוא שינה את דעתו, וסירב להסכים לשימוש בעוברים לפונדקאות. לתובע אין אמצעים אחרים להביא ילד לעולם הקשור ביולוגית, ואילו הנתבע כבר מימש את זכותו להורות. בית המשפט, לאחר בחינה מעמיקה של העובדות וההיבטים המשפטיים, פוסק לטובת התובע. נמצא כי הסכמת הנתבע ליצירת עוברים ניתנה באופן בלתי חוזר וכי זכותו שלא להיות הורה אינה שקולה לזכותו של התובע להורות, מה גם שהוא כבר הפך להורה בעצמו. זאת ועוד, בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי הסתמכה באופן סביר על הסכמתו וייצוגו הראשוניים של הנתבע, ושינתה את מצבה באופן בלתי הפיך. פסק הדין מאפשר לתובעת להשתמש בעוברים באמצעות אם פונדקאית ורואה בה אם מיועדת יחידה כהגדרתה בחוק. החלטה זו מתקבלת תוך איזון בין הזכויות והאינטרסים של שני הצדדים והבטחת טובת הילדים הפוטנציאליים. בית המשפט מדגיש את חשיבותה של הזכות להורות ואת ערך החיים, ומגיע למסקנה כי יש להעדיף במקרה זה את זכותו של התובע להמשיך בהורות.