ת"פ 65130-02-18

תקציר

הנאשמת הורשעה בהצתה בכוונה לפגוע בבני אדם, כלומר להרוג את ילדיה ואת עצמה. האש הוצתה על המזרן שבו ישנו הקטינים. עם זאת, הנאשמת התחרטה, מיד, על מעשיה והצילה בגבורה את ילדיה, תוך מניעת כל פגיעה פיזית ומזעור נזקי רכוש. בית המשפט הכיר בערכים המוגנים שנפגעו מהפגיעה, ובהם קדושת חיי אדם ושלום הציבור, התכנון שנכנס לביצוע העבירה והפגיעה הפוטנציאלית בקטינים ובדיירים אחרים במבנה. למרבה המזל, איש לא נפגע פיזית, והנזק לרכוש לא היה נרחב. בית המשפט התייחס גם לחרטה המיידית של הנאשמת, למעשיה להצלת ילדיה ולהיעדר עברה הפלילי כגורמים מקלים. זאת ועוד, סיבת ביצוע העבירה של הנאשמת הייתה משבר נפשי עקב אהבה נכזבת והנסיבות המצערות בהן ביצעה את העבירה. בנסיבות חריגות אלה, גזר עליה בית המשפט 15 חודשי מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי ו-6 חודשים בגין עבירות שונות. פסק הדין נועד לאזן בין ענישה להרתעה, תוך הכרה באשמתו המופחתת של הנאשם ובהצלחת מאמצי החילוץ. הכרעת דין זו באה לאזן בין חומרת העבירה לבין הנסיבות הספציפיות הסובבות את מעשיו של הנאשם, תוך הכרה הן בסכנה הפוטנציאלית והן בתוצאה המבורכת שחסכה את חייהם של הקטינים המעורבים.