ת"א 62806-01-17

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב מחלוקת הנוגעת להסגת גבול במקרקעין. התובעת, שבבעלותה חלקת אדמה, טוענת כי הנתבעים, בעלי חלקה סמוכה, פלשו לרכושם ומשתמשים בחלק מאדמתם ללא רשות. הנתבעים טוענים כי החריגה בגבולות הנכס נבעה מתכנון לקוי וממדידה שגויה מצד התובע. עוד הם טוענים כי תביעת התובע נדחית מחמת שיהוי מוגזם. לאחר בחינת הנסיבות, מגיע בית המשפט למסקנה כי בית הנתבעים קדם לתכנית המפרה הנטענת וכי החריגה אכן נגרמה כתוצאה מתכנונו הרשלני של התובע. משכך, בית המשפט אינו תומך בטענת השיהוי, בהתחשב בכך שמצבם של הנתבעים לא הידרדר כתוצאה מהשיהוי. בהתייחסו לטענת הסגת הגבול, בית המשפט מכיר בזכותו של התובע לדרוש את מסירת אדמתו. עם זאת, היא מדגישה כי זכויות הבעלות אינן מוחלטות ועליהן לדבוק בעקרון תום הלב. במקרה זה, בית המשפט מצדד בנתבעים, בהתחשב בתכנון הלקוי שהוביל לחריגת הגבול ובהשפעה הזניחה של הפגיעה במקרקעין של התובע. בית המשפט אף מדגיש את חוסר תום הלב של התובע ואת מניעיו המפוקפקים להגשת התביעה, ומציין כי שטח החריגה קטן משמעותית מהנטען. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא כל צורך ציבורי או הצדקה אחרת להריסת חלקים מבית הנאשמים לצורך הרחבת הכביש. היא מדגישה כי הרוחב הנוכחי מספיק להולכי רגל ואף לכלי רכב, ומפריכה את טענת התובעת כי הסטייה מפריעה לגישת רכבי חירום. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את תביעת התובע במלואה, לרבות הבקשה לדמי שימוש הולמים, ומורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים. פסק הדין מדגיש את חשיבות תום הלב והמידתיות בפתרון סכסוכים רכושיים, במיוחד כאשר מדובר בטעויות תכנוניות.