ת"א 40305-03-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי הנוגע לחלקה 33, חלקת אדמה בשפרעם. התובעים, יורשיהם של שלושה נפטרים, טענו לבעלות על החלקה וביקשו את החזרתה מהנתבעים: רשות הפיתוח, האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולשכת רישום המקרקעין, המכונים ביחד המדינה. המדינה טענה כי החלקה נרכשה בשנת 1944 על ידי מושל המנדט במימון קק"ל ובהמשך הוענקה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים בשל היעדרותם של הבעלים המקוריים. בית המשפט בחן האם תביעת התובעים נדחית מחמת שיהוי, בהתחשב באיחור משמעותי של כ-75 שנה בהגשת התביעה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המדינה לא הצליחה להוכיח את התנאים לקבלת טענת השיהוי וכי השיהוי של התובעים לא גרם נזק מהותי למדינה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי התובעים הצליחו להוכיח את זהותם של שלושת המנוחים כבעלים של חלקה 33. עוד נקבע כי המדינה לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה בדבר עסקת מכר בין שלושת המנוחים לבין מושל המנדט בשנת 1944. לפיכך, דחה בית המשפט את גרסת המדינה לאירועים. יתר על כן, בית המשפט קיבל את הטענה כי חלקה 33 הוקנתה כדין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים על בסיס היעדרותם של הבעלים. גם מכירת חלקה 33 על ידי האפוטרופוס לרשות הפיתוח בשנת 1958 נמצאה חוקית. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים אינם רשאים לבטל את רכישת זכויות הבעלות בחלקה 33. במקום זאת, הם יכולים להגיש בקשה לשחרור התמורה ששולמה עבור החלקה ולתבוע פיצוי מרשות מקרקעי ישראל בהתאם להליך המיטיב. למרות שדחה את התביעה, המליץ בית המשפט כי האפוטרופוס והוועדה המיוחדת יוציאו תעודת שחרור לתמורה בחלקה 33 כדי להקל על התובעים לקבל פיצויים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן ביום 4.7.2021.