בר"ע 56370-02-17

תקציר

מבקש נכה, מר פ.ב., הסובל מסיבוכים בריאותיים קשים עקב מחלת הסוכרת, לרבות קטיעת רגל, ביקש מהמוסד לביטוח לאומי קצבת נכות גבוהה יותר. ועדת הערר לשירותים מיוחדים של הביטוח הלאומי קבעה כי הוא תלוי בעזרה רבה של הזולת בפעולות היום-יום, אך דחתה את בקשתו לקצבה גבוהה יותר. מר פ.ב. ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר אישר את החלטת הוועדה, ומצא אותה מבוססת באופן סביר על הראיות. עם זאת, השופט מצא כי הערכת הוועדה לגבי ניידותו של המבקש, רחצה והיגיינה אישית מחייבת הבהרה. באופן ספציפי, הוועדה לא שקלה כראוי את תלונותיו של מר פ.ב. על כאבים בעת שימוש בפרוטזה, את יכולתו לנוע בתוך הבית ואת הצורך שלו בסיוע ברחצה ובהיגיינה אישית. השופט הורה לביטוח הלאומי להשיב מדוע אין לדון מחדש בעניינו של המבקש בוועדה בסוגיות ספציפיות אלה. כמו כן, התבקש המוסד לביטוח לאומי להסביר את תהליך קבלת ההחלטות בנושאים אלה, תוך הבטחת הסבר שקוף ומובן. תביעתו של המבקש להשגחה מתמדת בשל ליקויים רפואיים נדחתה, שכן הוועדה הגיעה למסקנה סבירה כי לא נשקפת ממנו סכנה לעצמו או לאחרים. בפסק הדין הודגש כי על החלטת הוועדה להתחשב בכל הליקויים הרפואיים הרלוונטיים והשפעתם על חיי היום-יום. לביטוח הלאומי ניתנה ארכה עד 6.4.17 להגיב.