עת"א 22310-03-24

תקציר

פרשת רונן 12 נ' שירות בתי הסוהר נסובה סביב מינוי סנגור ציבורי לעתירת אסיר. העותר, אסיר במקצועו, ביקש לערער על ההחלטה המנהלית להפסיק את השתתפותו בטיפול בכלא חרמון ולהעבירו למתקן אחר, וכן על דחיית בקשתו לחזור לטיפול בכלא חרמון. הסניגוריה הציבורית מינתה סניגור לעותר. עם זאת, המשיבה, שירות בתי הסוהר, טענה כי הסניגוריה הציבורית נעדרת סמכות לעשות כן ללא אישור בית המשפט וכי עתירות אסירים אינן זכאיות ככלל לייצוג בסנגוריה הציבורית. בית המשפט הסכים עם המשיב וקבע כי לסניגוריה הציבורית אין שיקול דעת למנות סניגור במקרה זה, שכן סמכותה כפופה לחוק הסניגוריה הציבורית, שאינו מעניק סמכות כזו במפורש. השופט הדגיש כי רשויות מנהליות יכולות להפעיל רק סמכויות שהוענקו להן במפורש בחוק, ומאחר שאין בסיס חוקי לפעולת הסניגוריה הציבורית, היא מהווה חריגה מסמכות. יתר על כן, השופט הדגיש את הצורך לשמור על עקרון השוויון בין אסירים, וציין כי אין ספור עתירות דומות לרוב אינן זוכות לייצוג. לכן, מינוי סנגור ציבורי במקרה זה עלול ליצור אי שוויון. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט על ביטול מינויה של הסניגוריה הציבורית, ואיפשר לעותר לשמור על ייצוג משפטי פרטי אם יחפוץ בכך.