עב"ל 696/08

תקציר

לאחר ששקל הן טיעונים בכתב והן טיעונים בעל פה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את הערעור, בעיקר בשל הקוהרנטיות והעקביות של גרסתו של המערער לאירוע שהתרחש ביום 22.8.05. גרסתה לאירועים נותרה ללא שינוי בהצהרות שונות, כולל אלה בפני המוסד ובמהלך החקירה הנגדית. עקביות זו קיבלה אישוש נוסף על ידי גב' ליפשיץ, עמיתה שהעידה כי המערער מסר לה את האירוע זמן קצר לאחר התרחשותו. בית המשפט המחוזי שם דגש משמעותי על השיהוי של המערער בפנייה לטיפול רפואי ועל היעדר האירוע במסמכים רפואיים ראשוניים. עם זאת, בית המשפט ציין כי הפסיקה אינה מסתמכת רק על רשומות רפואיות לצורך הכרעה במקרים כאלה. ד"ר דרבקין, הרופא המטפל, אישר כי המערער דיווח בעל פה על הפגיעה בשיחת טלפון, אם כי הדבר לא נכתב, דבר המצביע על מחדל בשמירת רשומות ולא בבדיה. בנוסף, מסמכים רפואיים מיום הגשת התביעה שיקפו את אותו גרסה, וסתרו את הערכת בית המשפט המחוזי מתי הופיעה גרסתה לראשונה. אלמנטים אלה, לרבות עדויות מאששות וסיפורים עקביים, הובילו בסופו של דבר את בית המשפט להכיר באירוע כ"תאונת עבודה". הערעור התקבל ללא הוצאות, שכן המערערת נעזרה בלשכה לסיוע משפטי. ההחלטה ניתנה ביום 10.12.2009, בנוכחות הצדדים.