ע"א 22/03

תקציר

בית הדין לערעורים דן בערעור שערער על דחייתה של השופטת דיטה פרוז'ינין את הבקשה לפסילתה מלדון בתביעות שכר ופיטורים. המערער טען כי השופט פרוז'ינין הוכיח הטיה אפשרית בפסק דין קודם בכך שהעיר הערות שליליות על מהימנות עדי המערער ורמז על טיפול לקוי במסמכים. למרות זאת, המשיב התנגד לפסילתה. ערכאת הערעור אישרה את החלטתו הקודמת של השופט, והדגישה כי ניהול תיקים קודמים שבהם היו מעורבים אותם צדדים אינו מצדיק מטבעו פסילה. בית המשפט התייחס לפסיקות קודמות, ואישר כי הבעת ספקנות לגבי מהימנות עדים במהלך משפט אינה מעידה באופן אוטומטי על משוא פנים או מונעת הגינות בהליכים עתידיים. בית המשפט סמך על מקצועיותה של השופטת להפריד את התרשמותה מתיק אחד תוך שקילת ראיות בתיק אחר ללא משוא פנים. בנוסף, ניתן משקל משמעותי להבטחתו של השופט פרוז'ינין כי כל מקרה יישפט אך ורק על סמך עובדותיו וראיותיו הרלוונטיות. לפיכך, הערעור נדחה מבלי להטיל עליו הוצאות, והגיע למסקנה כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים.