ע 1097/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בטענות ההגנה כנגד מרבית האישומים שהוגשו נגד המערער, ובפרט אישומים 1, 3, 7-9 ו-10, ובסופו של דבר דוחה אותן. המערער הודה בהחזקת נשק, המהווה הודאה ומהווה ראיה מספקת להרשעה ללא הוכחות נוספות. לבית המשפט הצבאי יש סמכות לדון גם באישומים של החזקת נשק, משום שהחזקת נשק היא מעשה העלול לפגוע בביטחון. גם טענת המערער כי החומרים שייצר לא היו חומרי נפץ נדחית, שכן שני עדים העידו על ייצורם ועל חלקו של המערער בהכנתם. מחדלי חקירה של הרשויות, כגון אי עריכת מסדר זיהוי, אינם מצדיקים את זיכויו של המערער, מה גם שבית המשפט הגיע למסקנה כי אין ספק באשר לזהותו של המערער. בית המשפט דוחה גם את טענות ההגנה בדבר הגשת הודעות זרות, תיקון כתב האישום והיעדר ראיות חזותיות התומכות בזהותו של המערער, וקובע כי דברי עדי התביעה היו ראיות מספיקות. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם סיווגו של המערער על ידי בית משפט קמא כשותף מלא לעבירות, בהתבסס על חלקו המשמעותי בתכנון ובביצוע המזימה הפלילית. גם האישום העשירי, קשירת קשר לחטיפה, נתמך בראיות מספיקות, שכן הוא בוצע ברצף עם העבירות האחרות וכחלק מאותה פעילות צבאית. לפיכך, ערעור ההגנה על פסק הדין נדחה. באשר לערעורים על גזרי הדין, בית המשפט מדגיש את חומרתן של עבירות הטרור ואת הנורמות החקיקתיות המאפשרות ענישה מחמירה. בית המשפט אישר לא פעם הטלת מאסרי עולם על ניסיון הריגה במקרים חמורים. במקרה דנן, מעשיו של המערער חשפו סיכון פוטנציאלי משמעותי לחיי אדם, ואשמתו המוסרית משמעותית. בית המשפט שקל גם את תוצאות המעשים ואת הקרבה להשלמתם, את האמצעים שננקטו ואת התרומה האישית לעבירה. נוכח תרומתו הרבה של המערער לניסיון ההתאבדות הכפול, מעורבותו הקודמת בעבירות ביטחוניות והיעדר ההבחנה בין מעשיו לאלה של שותפיו, רוב השופטים מצביעים לקבל את ערעור התביעה ולהטיל עליו מאסר עולם.