ע"פ 291/62

תקציר

הכרעת הדין עניינה בשני מערערים, סולימאן מחמוד עיסא אבו רביעה (המערער מס' 1) ומוחמד עלי סלמאן אבו ג'רינאת (המערער מס' 2), אשר הורשעו בניסיון לחטוף נערה מתחת לגיל שש עשרה מסמכותו החוקית של האפוטרופוס שלה ללא הסכמה. המערערת מס' 1, המשתייכת לאותו שבט של הקורבן, ביקשה בעבר מאביה רשות להינשא לה, אך סורבה. לאחר מכן קשר קשר עם המערער מס' 2 ואחרים לקחת את הנערה בכוח. בליל ניסיון החטיפה, כאשר הגיעו שתי מכוניות נהוגות על ידי המערערים לאוהלה של הקורבן, הסתיר אותה אביה. המערער מס' 1 ואחרים חיפשו אחריה אך נכשלו ועזבו את המקום. מהראיות עולה כי כוונתו של המערער מס' 1 הייתה לחטוף את הילדה, ותפקידו של המערער מס' 2 היה להסיע את הג'יפ למקום ולסייע בחיפושים, דבר המעיד על ידיעתו ושיתוף הפעולה שלו במזימה. השופט סבר כי המערערים קרובים להצלחה והתנהלותם מהווה ניסיון פלילי. פסק הדין דן גם בדרישת mens rea לעבירה, והגיע למסקנה כי המחוקק לא ויתר עליה. היסוד הנפשי של העבירה, באשר לגילו של הקורבן, מסתפק בפזיזות ולא בידיעה ממשית. מאחר שהמערער מס' 2 גילה אדישות כלפי גילה של הילדה, ייחס לו בית המשפט כוונה ממשית לבצע את העבירה. אשר לעונש, עונשם של שני המערערים מופחת. עונשו של המערער מס' 1 מופחת לשישה חודשי מאסר, ועונשו של המערער מס' 2 מופחת לשלושה חודשי מאסר, בעוד הקנסות נותרים ללא שינוי. ההחלטה מתקבלת בהתחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ובהסדר השלום שהושג בין המשפחות המעורבות.