ע"פ 758/80

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שהרשיע חברת בנייה הרשומה לפי חוק מס ערך מוסף (החברה) ומנהליה הפעילים (המנהלים) באי הגשת דוחות מס תקופתיים. ההרשעה הראשונית בבית משפט השלום הייתה בעבירה על ס' 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, שבית המשפט המחוזי תיקן בחלקו, הרשיע את המערערים בעבירה על ס' 118 במקום, והותיר את ההרשעה לפי ס' 117(ב) באישומים אחרים. המחלוקת העיקרית הייתה האם הקנס ששילמו המערערים מהווה "עונש" כהגדרתו בס' 118, המונע הרשעה לפי אותו סעיף אם נקבע עונש אחר. בית המשפט העליון קבע כי הקנס המוטל לפי ס' 94 לחוק אינו עונש, אלא מנגנון אכיפה אזרחית, על אף היותו היבט עונשי. לפיכך, ההרשעה לפי ס' 118 עומדת בעינה. באשר להרשעה לפי ס' 117(ב) בחלק מהמחדלים, מצא בית המשפט כי קמה כוונה להתחמק ממס, המקיימת את דרישת העבירה. בשאלת הענישה קבע בית המשפט כי העונשים הכספיים הם מידתיים לחומרת העבירה, וכי המנהלים אינם יכולים להסתמך על אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה כדי להימנע מאחריות. בית המשפט דחה את הערעור ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין. חשוב לציין כי בית המשפט הבחין בין קנסות פליליים לאזרחיים, וציין כי האחרונים, אף שהם עונשיים, משרתים פונקציה מתקנת ומוטלים באופן אזרחי ללא הכרעה שיפוטית.