רע"א 6934/10

תקציר

במקרה דנן, חברה ישראלית פרטית, המבקשת, ביקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את בקשתה לבטל עיקול זמני על נכסיה. עיקול זה הוטל לבקשת המשיבה, חברה אוקראינית, במסגרת סכסוך משפטי בין הצדדים. המחלוקת נבעה מהסכם סוכן מכירות כללי בו היה המבקש סוכן המכירות של טיסות המשיב בין ישראל לאוקראינה. על רקע המתיחות הכלכלית בשנת 2009, התגלעו חילוקי דעות כאשר טיסות המשיבה הועברו ברובן לחברת תעופה אחרת, תוך הפרה לכאורה של ההסכם. המבקשת ניסתה לבוררות בלונדון כמפורט בהסכם, אך גם ביקשה צווי מניעה זמניים בישראל שלא צלחו. בהמשך לכך, ביטלה המשיבה את ההסכם בנימוק שהמבקשת ניכתה 2 מיליון דולר כפיצויים, וביקשה עיקול זמני של נכסי המבקשת לצורך הבטחת הכספים. בית המשפט המחוזי אישר עיקול זמני זה, תוך שהוא מציין ראיות מהימנות לנזק אפשרי למשיבה אם יוסר העיקול, תוך שהוא מציין סתירות בטענות המבקשת בנוגע לבריאותה הכלכלית. בית המשפט הישראלי קבע כי סעיף הבוררות הזרה אינו שולל את סמכותו להעניק סעד זמני. כאשר ערער המבקש, בטענה כי תניית הבוררות הזרה הייתה צריכה למנוע פעולות כאלה בבית המשפט הישראלי וכי הראיות הכספיות מיושנות, דחתה ערכאת הערעור את הערעור. היא צידדה בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, והדגישה כי הדרישה להוכחת נטל במקרים כאלה נמוכה יחסית וכי המשיבה הציגה עילת תביעה תקפה. בהיעדר טענות משכנעות חדשות מצד המבקשת, אישרה ערכאת הערעור את ההחלטה מבלי להטיל הוצאות נוספות.