עת"מ 49250-03-10

תקציר

מדובר בפסק דין שעניינו בעתירה שהגיש תושב רצועת עזה, המבקשת להסיר מגבלה ביטחונית המונעת ממנו להישאר ביהודה ושומרון, וכן לקבל טיפול רפואי בישראל. העותר טוען כי הוא מתגורר ביהודה ושומרון למעלה משש שנים ומבוקש על ידי חמאס בעזה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אין לו סמכות להעניק את סעד הביניים המבוקש. הסמכות ליתן סעד כזה אינה נמנית עם הסמכויות המוקנות לבית המשפט בחוק. זאת ועוד, גם בקשת העותר לסעד זמני נדחית, שכן בית המשפט אינו רשאי להפעיל ביקורת שיפוטית במקרה זה. לגופו של עניין, בית המשפט אינו יכול להתערב בהחלטות של מפקד האזור בנוגע להרחקתם של שוהים בלתי חוקיים במקום. סמכותו של העותר לערער על החלטות כאלה נתונה באופן בלעדי לבג"ץ. בנוסף, התנהלותו של העותר ונסיבות עניינו אינן מצדיקות הפעלת סמכויותיו החריגות של בית המשפט. העותר הגיש בעבר עתירות לבג"ץ באותו נושא, שהוכרעו נגדו. לפיכך, בית המשפט לעניינים מנהליים מסרב להיעתר לבקשת העותר מחוסר סמכות וסמכות מהותית, ומורה לו לשאת בהוצאות המשיבים.