ע"א 2063/02

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה של חברה, שסיפקה ציוד למפעל בבעלות משה אלבז, להחזרת הציוד. בעל המפעל לא עמד בכל התשלומים הנדרשים עבור הציוד. ספק הציוד טען כי מאחר שלא שולם תשלום מלא, הציוד נותר רכושם, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. המשיבים בערעור היו כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט לציוד ובעל המבנה בו נמצא הציוד, אשר תבעו את הציוד כחלק מביטחונם. ספק הציוד טען כי בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענותיהם העובדתיות, אשר לא היו שנויות במחלוקת על ידי המשיבים, וכן שגה בפרשנות החוק בדבר שמירת סעיפי הבעלות. ערכאת הערעור פסקה לטובת ספק הציוד. בית המשפט קבע, כי המשיבים לא הציגו טענות כלשהן המפריכות את טענותיה העובדתיות של המערערת, וכי אין די בנימוקיו של בית המשפט המחוזי כי קיומו של חוזה – בהתבסס על כך שהחשבונית שהגישה המערערת שלא נחתמה, ואף לא היוותה העתק מקורי – אינה מספקת. ערכאת הערעור קבעה, כי החשבונית, יחד עם התנהלות שני הצדדים שהראתה הסכמה שבשתיקה לתנאיה, הוכיחו קיומו של חוזה. יתר על כן, בית המשפט קיבל את הטענה כי סעיף שמירת הבעלות בחוזה היה תקף, למרות שהציוד שועבד למערערת, שכן באותה עת היו הסעיף והמשכנתא דרכים סבירות מבחינה מסחרית - אם כי סותרות - עבור המערערת להגן על האינטרס שלה בציוד עד לקבלת התשלום המלא. לפיכך התקבל הערעור, והמשיבים חויבו לשלם למערערת הוצאות משפט, שנקבעו בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.