ת"א 61582-05-18

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם התובעת, שהיא עורכת דין, זכאית לשכר טרחה בגין עבודתה ברישום בית משותף, כפי שנקבע בפסק הדין. הנתבעים, שהיו עורכי הדין של הלקוחות בתיק זה, טענו כי התובעת סיכלה את הפשרה שבאמצעותה הייתה אמורה לקבל את שכר טרחתה וכי פסיקת ההקצאה אינה הסכם. עוד טענו הנתבעים כי התנהלות התובעת כלפיהם וכלפי בעלי הקרקע שיבשה את ביצוע הסדר הפשרה. מנגד, טען התובע כי הנתבעים הם שהפרו את ההסכם. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, וקבע כי שני הצדדים תרמו להפרת הסדר הפשרה. למרות שפסק ההקצאה היווה הסכם, שני הצדדים היו חסרי אמון ולא הצליחו לנסח הסכם מפורט יותר, מה שהוביל לקרע בתקשורת ובסופו של דבר להפרת ההסדר. בית המשפט החליט כי על התובע לשאת ב-60% והנתבעים ב-40% מהחבות, והורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 167,550 ₪, כולל מע"מ, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן פסק השופט לתובע הוצאות בסך 7,500 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל, שישולמו בתוך 30 יום. בית המשפט לא פסק לתובע עוגמת נפש או פיצויים עונשיים.