ת"א 2133/06

תקציר

התובע הגיש בקשה לאישור תביעה כספית כתובענה ייצוגית, בטענה כי שלושת הבנקים הנתבעים הפרו את חוק ההגבלים העסקיים משנת 1988 בכך שתיאמו את שיעורי הריבית והעמלות שלהם עבור אשראי עסקי, ובכך ביטלו את התחרות וגרמו נזק לצרכנים. התובעת, צרכנית אשראי עסקי בעצמה, ביקשה לייצג קבוצה של כלל הלווים מהבנקים בתקופה קצובה. הבנקים הכחישו את הטענות והתנגדו לבקשה. בית המשפט בחן את הבקשה, בהתחשב בתנאים שונים לפי חוק התובענות הייצוגיות. נמצא כי המבקש הציג נתונים עובדתיים המצביעים על זהותם המוחלטת של שיעורי הריבית והעמלות שגבו הבנקים במשך שנים רבות, אשר הצביעו לכאורה על קיומו של הסדר כובל האסור על פי חוק ההגבלים העסקיים. הנתונים הצביעו על היעדר תחרות ועלולים להפחית אותה, תוך ביסוס סיכויי הצלחה סבירים לעילת התביעה של המבקש. באשר לדרישת עילת תביעה אישית, מצא בית המשפט כי למבקש יש אחד נגד שני בנקים, ולשלישי הוא יכול להיות מיוצג על ידי תובע אחר על פי החוק. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת ובא כוחה יכולים לייצג את הקבוצה באופן הולם והוגן וכי יציבותם הפיננסית של הבנקים לא תיפגע מניהול התובענה הייצוגית. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשה, והתיר את המשך התביעה כתובענה ייצוגית נגד שלושת הבנקים, עם פיצויים פוטנציאליים בסך מיליארדי שקלים. כל בנק חויב לשלם למבקש 60,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.