ע"ח 41488-03-21

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום לדחות שתי בקשות של משטרת ישראל להארכת תוקף מעצרם. בית משפט השלום קבע כי מרגע שמוגשת בקשת הסגרה של המשיבים, מקבל בית המשפט המחוזי בירושלים סמכות מהותית בכל ההליכים בישראל הנוגעים למוצגים הנדרשים להסגרה. משטרת ישראל טענה כי התפיסות נועדו הן לחקירה בישראל והן כראיה בהליך הפלילי של המדינה המבקשת וכי שגה בית משפט השלום בקובעו אחרת. המשיבים טענו כי יש לדחות את הערר משום שרק משטרת ישראל יכולה לערער על החלטה כזו והיועץ המשפטי לממשלה אינו מייצג אותם בהליך זה. עם זאת, מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מייצג את המדינה בהליכי הסגרה, הערעור התקבל. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המוצגים נתפסו לצורך החקירה בישראל ויועברו למדינה המבקשת במקרה של הסגרה וכי חוק ההסגרה אינו שולל את הסמכויות המוסדרות בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) לעניין חיפוש ותפיסה. לפיכך, הסמכות המהותית לדון בבקשות הנוגעות לתפיסות נתונה לבית משפט השלום לפי הפקודה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי אין בסיס להסיק מהחלטת בית המשפט העליון שעסקה בהעברת סמכות מהותית עם הגשת כתב אישום, שכן הליך ההסגרה שונה במהותו. לפיכך, הערעור התקבל והבקשות יוחזרו לבית משפט השלום לדיון מהותי.