ת"א 30881-05-11

תקציר

בתביעה על צריכת דלק של רכב שברולט מאליבו שנרכש על ידי התובעת מהנתבעת, פסק השופט לטובתה של האחרונה. התובע ביקש להחזיר את הכסף ששולם עבור הרכב ותבע פיצוי נוסף מהנתבעת, בטענה להטעיה והפרת תום לב, שכן צריכת הדלק בפועל לא תאמה את הנתון שפורסם. עם זאת, השופט קבע כי הנאשם לא הסתיר כל מידע ופעל בהתאם לחוק. הם לא היו מחויבים לחשוף את נתוני צריכת הדלק בפועל, שממילא משתנים מנהג לנהג, ומבוססים על מספר פרמטרים. השופט קיבל את טענת הנתבע כי הנתונים שפורסמו היו אובייקטיביים ואחידים, התבססו על בדיקות מעבדה ונועדו למטרות השוואתיות. עוד טען התובע כי הנתבע היה צריך לפרסם את נתוני צריכת הדלק האמיתיים, אך השופט דחה זאת וציין כי נתונים אלה אינם צפויים. יתר על כן, השופט ציין כי הנאשם ציין בבירור במסמכים כי הנתונים הם מבדיקות מעבדה ויש להשתמש בהם רק לצורך השוואה. התובעת גם לא הצליחה להוכיח אי התאמה משמעותית בין צריכת הדלק המפורסמת לבין צריכת הדלק בפועל, במיוחד לאחר תקופת הפריצה הראשונית של הרכב. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת התובע לפיצוי כספי, אך פסקה לו סכום סמלי בגין ההפרש בצריכת הדלק במהלך 6,000 הק"מ הראשונים. הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪, בקיזוז של 1,320 ₪, כך שנותרו 3,680 ₪ שישולמו על ידי התובעת לנתבעת, בתוספת ריבית והצמדה.