סע"ש 46288-06-23

תקציר

בבקשה זו, בית הדין לעבודה מתבקש להורות על חיוב המשיבה (חברת "אקסטריים קאר יבוא ושיווק בע"מ") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת (נז'וה אלנקיב), באם תדחה התביעה שהגישה המשיבה כנגדה. תביעת המשיבה עומדת על סך של 624,301 ₪, בטענה כי המבקשת קיבלה כספים במרמה כשכר עבודה, אף שלטענת המשיבה מעולם לא הועסקה. לפי הנטען, בעלה של המבקשת, שהוא בעל 50% ממניות המשיבה, מעל בכספי החברה ומסר למבקשת כספים אלו כשכר, ללא ידיעת בעל המניות השני, מר טבצ'ניק. **המסגרת הנורמטיבית:** ההחלטה מתבססת על סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999. סעיף זה קובע כי בית המשפט רשאי, לבקשת נתבע, להורות לחברה תובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, ולעכב את ההליכים עד למתן הערובה, אלא אם כן הנסיבות אינן מצדיקות זאת, או שהחברה הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. הפסיקה קבעה כי הוראת סעיף 353א לחוק החברות מהווה כלל, כאשר סטייה ממנו תיעשה רק במקרים חריגים, והנטל להוכחת התקיימות התנאים לפטור מוטל על החברה התובעת. בחינת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה נעשית במתכונת תלת-שלבית: 1. **יכולת כלכלית:** בחינת יכולתה הכלכלית של החברה לעמוד בהוצאות. אם החברה לא הוכיחה יכולת זו, עוברים לשלב הבא. 2. **נסיבות הפוטרות מערובה:** בחינת קיומן של נסיבות המצדיקות פטור, תוך התייחסות לשיקולים כגון תום לב התביעה וסיכוייה. 3. **גובה הערובה:** קביעת סכום הערובה. **מן הכלל אל הפרט - טיעוני הצדדים והכרעת בית הדין:** * **טענות המבקשת:** טענה כי למשיבה אין יכולת כלכלית לשלם הוצאות, כיוון שאינה פעילה מאז 2018. כמו כן, טענה כי תביעת המשיבה היא תביעת סרק, שכן מר טבצ'ניק ידע על העסקת המבקשת ואישר את שכרה, ולכן מושתק מלטעון אחרת. * **טענות המשיבה:** טענה כי מר אלנקיב (בעלה של המבקשת) הוא בעל 50% מהמניות, ומטרת הבקשה היא לסכל את בירור התביעה. טענה כי בכל חודש מועבר סך של 33,000 ₪ לחשבון החברה, כך שהצטבר סכום משמעותי. עוד נטען כי סיכויי התביעה גבוהים, שכן לא סביר שאדם יעבוד 6 שנים ללא ראיות. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין קיבל את בקשת המבקשת. **ניתוח משפטי והתפתחויות:** 1. **יכולת כלכלית - נטל ההוכחה:** בית הדין קבע כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח את יכולתה לשלם הוצאות משפט באופן פשוט ומיידי. הטענה כי כספים מועברים לחשבון החברה במסגרת צו תשלומים בהוצאה לפועל, לשם כיסוי חובות בפסק דין חלוט, אינה מהווה הוכחה ליכולת לשלם חוב עתידי של הוצאות משפט. בית הדין הדגיש כי המשיבה לא סיפקה הסבר כיצד ניתן יהיה לעשות שימוש בכספים אלו לצורך כיסוי הוצאות עתידיות. בית הדין אף התייחס להחלטה שיפוטית קודמת בנוגע להפקדת ערובה, וציין כי גם לאחר תחילת התשלומים בהוצאה לפועל, לא נעשה שימוש בכספים אלה לצורך הפקדת ערובה. 2. **נסיבות הפוטרות מערובה:** בית הדין דחה את טענת המשיבה כי מטרת הבקשה היא לסכל את ההליך. זאת, לאור העובדה שהמשיבה הגישה את תביעתה בתשלום אגרה ובייצוג משפטי, מה שמצביע על כך שלא תלוי הדבר בבעל המניות בלבד. כמו כן, בית הדין קבע כי סיכויי התביעה אינם ברורים בשלב זה, ונדרש בירור עובדתי מעמיק, בין היתר בשל סכסוך עסקי סבוך בין בעלי המניות. 3. **קביעת גובה הערובה:** בית הדין קבע כי יש להורות על הפקדת ערובה בגובה 20,000 ₪, לאחר איזון בין זכות הגישה לערכאות של המשיבה לבין זכות המבקשת להבטחת כיסוי הוצאותיה, ובהתחשב בסכום התביעה וגובה ההוצאות הנהוג בבתי הדין לעבודה. **חידוש משפטי / דגש:** ההחלטה מדגישה את הפרשנות המצמצמת של החריגים לסעיף 353א לחוק החברות. גם כאשר חברה אינה פעילה, אך נטען כי כספים מועברים לחשבונה, על החברה להוכיח באופן ברור וחד-משמעי את יכולתה המיידית וישירה לשלם הוצאות עתידיות. טענות כלליות על קיום כספים, או כאלה המצויים בהליכי הוצאה לפועל במסגרת פסק דין אחר, אינן מספיקות לשם פטור מהפקדת ערובה. כמו כן, ההחלטה מבהירה כי בחינת סיכויי התביעה, אף שהיא חלק מהבחינה התלת-שלבית, אינה תמיד המבחן המרכזי, ובמקרים של ספק, יכולת פירעון מוכחת מהווה שיקול מכריע.