תפ"ח 3802-07-10

תקציר

הנאשם היה נשוי לר.נ. המנוח ונולדו להם חמישה ילדים משותפים. נטען כי ב-10 ביוני 2010 תכנן הנאשם לרצוח את אשתו וילדיו באמצעות הצתת דירתם. כדי לבצע את תוכניתו, הוא השיג מיכל פלסטיק של 18 ליטר ומילא אותו בבנזין. ב-11 ביוני 2010, סמוך לשעה 5:30 בבוקר, שפך הנאשם את הבנזין בשני מוקדים בדירה, בחדר השינה ובכניסה, והצית את הדלק, ביודעו כי בני משפחתו ישנים. כתוצאה מהשריפה מת ר.נ. משאיפת עשן ומהרעלת פחמן חד חמצני, ואילו חמשת הילדים סבלו מכוויות בדרגות שונות ואושפזו. התביעה האשימה את הנאשם ברצח, ניסיון רצח והצתה. המחלוקת העיקרית בתיק הייתה האם הנאשם או מישהו אחר הצית את האש. התביעה טענה כי הנאשם הוא המצית, ואילו ההגנה טענה כי ייתכן שמדובר בניסיון התאבדות של ר.נ. או בתקיפה של צד שלישי. בית המשפט בחן מספר ראיות נסיבתיות, לרבות התנהגותו של הנאשם לפני ואחרי השריפה, מצב דלת הכניסה לדירה והימצאות שאריות דלק על בגדיו וידיו. בית המשפט שקל גם את שקריו של הנאשם בחקירתו במשטרה ואת התיאוריות החלופיות שלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות הנסיבתיות של התביעה, יחד עם שקריו המוכחים של הנאשם, מצביעים בבירור על אשמתו של הנאשם. בית המשפט דחה את התיאוריות החלופיות של ההגנה כבלתי סבירות ובלתי נתמכות בראיות. נמצא כי מעשיו של הנאשם, כגון השגת המכולה, מילויה בבנזין ונעילת דלת הדירה, מעידים על כוונתו לרצוח את בני משפחתו. בנוסף, הצהרותיו הכוזבות לגבי מטרת המכולה ומקום הימצאו לפני השריפה סיבכו אותו עוד יותר. בית המשפט הרשיע את הנאשם בכל האישומים – רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ניסיון לרצח לפי סעיף 305 והצתה לפי סעיף 448. השופט ציין כי אף שהמניע לביצוע העבירה אינו ברור, די בראיות הנסיבתיות המוצקות ובשקריו של הנאשם כדי להרשעה.