פש"ר 47397-12-16

תקציר

חייב עתר לבית המשפט להכריז עליו כפושט רגל ולהכין תוכנית פירעון לחובותיו הכבדים. אחד מנושיו ונושה מובטח התנגדו למהלך, בטענה שהחייב פעל בחוסר תום לב. הנושה טען כי לעובד הקודם של החייב, שמאילוב, הייתה זיקה לחייב וכי היו אי סדרים חשבונאיים המעידים על הלבנת הון והברחת נכסים. עוד טען הנושה כי החייב הסתיר הכנסות ממערכת סולארית וביצע עבירת העדפת נושים לאחר צו כינוס הנכסים. בינתיים, הנושה המובטח התנגד לתוכנית הפירעון והתעקש להוציא לפועל את נכס המקרקעין שלחייב יש זכויות בו, אלא אם האחרון יוסיף לתוכנית 150 אלף שקל. לאחר בחינת הטיעונים והראיות שהוצגו, שוכנעה השופטת כי הסתבכותו של החייב נבעה מכשל עסקי ולא מחוסר תום לב. השופט קיבל את הסברי הפקידים בנוגע לעסקאות בין החייב לשמיילוב, ומצא אותן מספקות ונקיות מכל אינדיקציה לתרמית או להברחת נכסים. השופט דחה גם את טענות הנושה בדבר רווחיה הנסתרים של המערכת הסולארית והעדפת הנושים, וקיבל את הבהרות הפקידים בנקודות אלה. באשר להתנהלותו של החייב במהלך ההליך, נחה דעתו של השופט כי התנהל כראוי ושילם את הפיגור. השופט הדגיש את חשיבות השיקום בהליכי פשיטת רגל וקיבל את המלצת הפקידים להכריז על החייב פושט רגל. כמו כן, השופט קבע כי הנושה המובטח יכול לממש את הבטוחות שברשותו מבלי להתערב בהליכי פשיטת הרגל. השופטת פירטה את דרישות הפיקוח להליך המימוש וקבעה מועד אחרון לנושה המובטח ליזום אותו. לבסוף, השופטת הורתה לבעלי התפקידים לבחון את הדוחות האחרונים ולהגיש את המלצותיהם לתוכנית פירעון עד 1 בינואר 2021. ההחלטה להכריז על החייב כפושט רגל וההוראות בדבר זכותו של הנושה המובטח לממש את ביטחונותיו התקבלו שלא בנוכחות הצדדים.