ע"ו 10349-07-13

תקציר

הערעור מתייחס להכרעה בתביעת המערערת להטבות לפי חוק גמלת ניצולי שואה. המערערת, שליוותה את אמה במהלך מלחמת העולם השנייה, טענה כי אמה אולצה לעבוד בעבודות פרך במחנה עבודה לנשים. החלטת ועדת הערר, עליה מערערים, דחתה את טענת המערערת בנימוק שלא הצליחה להוכיח כי מקום עבודתה של אמה עמד בתנאי הכשירות הקבועים בדין הרלוונטי. הוועדה הייתה חצויה בנימוקיה, אך שתי הדעות הסכימו כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שמקום עבודתה של אמה היה מחנה מוכר שבו בוצעה עבודת פרך, כהגדרתה בחוק. בעוד השופט נטה לקבל את עמדת המערער בסוגיית המחנה המוכר, בסופו של דבר נדחה הערעור משום שהמערער לא הצליח להוכיח כי בוצעה עבודת פרך במחנה. השופט הדגיש את ההבחנה בין עבודת כפייה לעבודת פרך, וציין כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לקשיים הפיזיים או לנסיבות החריגות הכרוכות בעבודת פרך. בנוסף, תיאורה של המערערת את שעות עבודתה של אמה לא היה עקבי ולא תמך בטענת עבודת הפרך. מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי הזכאות, נדחה הערעור ולא נפסקו הוצאות.