ת"ק 24278-08-19

תקציר

התובע, אהרוני אמיר, ובני משפחתו רכשו מנוי משפחתי לשלושה חודשים לשירותי מכון כושר, לרבות שירותי בריכת שחייה, עבור ארבעה בני משפחה – אהרוני, אשתו ושני ילדיהם. המנוי חודש לשנה ושלושה חודשים. אולם אשתו של אהרוני חלתה ולא יכלה להשתמש במנוי. לאחר חודשיים ניסה אהרוני לבטל את המנוי, אך הנתבע, מכון הכושר, סירב, מה שהוביל את אהרוני להגיש תביעה. בית המשפט בחן את המקרה על בסיס תיקון 37 לחוק הגנת הצרכן, המאפשר לצרכנים לבטל עסקאות לתקופה קצובה בכל עת. התיקון חל על עסקאות ספציפיות המפורטות בלוח הזמנים, לרבות שירותי חדר כושר, ומטרתו להגן על הצרכנים באמצעות מתן אפשרות ל"פתיחת יציאה". עם זאת, החוק מאפשר גם לעוסק לגבות דמי ביטול, שהם הפרש המחירים החודשי במסלולי המנוי. בית המשפט מצא כי המנוי היה לשנה ושלושה חודשים וכי התובעת לא ביטלה אותו בתוך פרק הזמן הנדרש. בנוסף, המנוי המשפחתי נחשב לעסקה בודדת, כך שדמי ביטול יחולו פעם אחת על כל העסקה. מאחר והתובע לא ביטל את העסקה כולה, הוא לא היה זכאי להחזר כספי ללא ניכוי דמי ביטול. עם זאת, בית הדין ציין כי הנתבעת הציעה להקפיא את המנוי וכי עובדיה הציגו מצגים לגבי האפשרות לעשות כן. הנתבע אמנם לא סתר טענות אלה, אך נמנע מלהביא עדים רלוונטיים שיעידו. לפיכך החליט בית המשפט לפסוק לאהרוני פיצוי סמלי בסך 400 ₪, סכום השווה להפרש בין מחיר המנוי הרגיל למחיר המנוי לתקופה קצובה, כהוקרה על כך שהנתבעים לא מילאו את חובת תום הלב. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, והנתבע ישלם לאהרוני את הפיצוי תוך 30 יום. לכל צד יש 15 יום לבקש רשות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.