ע"מ 58275-04-19

תקציר

פסק הדין דן בנטל ההוכחה בדיני המס, וקובע כי על המערערים מוטלת האחריות להביא ראיות ולשכנע את בית המשפט באשר לשומות שהוצאו להם על ידי רשות המסים. היא מדגישה כי אי הצגת ראיות רלוונטיות מעלה חשד לגבי טענות המערער. בית המשפט בוחן את טענת המערערת בדבר חוב לספק, אבו עלאן, אך מוצא כי לא הצליחו להביא הוכחות מספקות לחוב זה, למרות הזדמנויות רבות לעשות כן במהלך הדיונים. הרישומים החשבונאיים והמסמכים שסיפק המערער נחקרים אף הם, ובית המשפט מוצא אותם בלתי מספקים ובלתי עקביים. עדותו של העד מטעם המערער נתפסת כמתפתחת ובלתי הגיונית, ומעוררת ספק במהימנותה. בית המשפט מנתח את הליך התשלום עבור טובין, את כמות הטובין שבמחלוקת ואת יתרות החוב לאורך השנים, ומביע ספקנות כלפי הסבריה של המערערת. גם הטענה בדבר קשיים בגביית חובות נחשבת לבלתי מבוססת, כאשר בית המשפט ציין כי המשך אספקת הסחורה על ידי הספקים ללא תשלום אינו הגיוני וחסר היגיון מסחרי. ככלל, בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ובעיקר דוחה את הערעור. סכום הפרשי ההון הבלתי מוסברים לשנות המס הרלוונטיות נקבע, והמערערת נדרשת לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב. פסק הדין הוא לטובת המשיב.