ע"פ 4793/05

תקציר

הסכסוך המשפטי בין בני הזוג עצמונס לנבונים נסב סביב מסלעה בנכסים סמוכים במושב שורש. בני הזוג עצמונס טענו כי הנבונים לא הצליחו לבנות מסלעה בטוחה כפי שסוכם, דבר שאושר על ידי בית משפט השלום אך מאוחר יותר ערער בשל שיקולי בטיחות. בית משפט השלום מינה מומחים שקבעו כי המסלעה אינה בטוחה, אך לא הטיל סנקציות על נבון. בני הזוג עצמונס ערערו, ובית המשפט המחוזי קיבל את טענת הביזיון של בני הזוג עצמון, והורה לנבון לפרק את המסלעה ולדבוק בהמלצות המומחים, תוך הטלת קנסות על אי ציות. בני הזוג נבונס ערערו על כך בבית המשפט העליון, שעסק בעניינים פרוצדורליים מורכבים הנוגעים לזכות הערעור. מבחינה היסטורית, קיימות גישות סותרות בשאלה האם יש לערער על החלטות בית המשפט המחוזי במקרים כאלה בזכות או ברשות. בית המשפט העליון החליט כי נדרשת רשות ערעור, תוך הדגשת הכלל לפיו לבעלי דין אין זכות אוטומטית לערכאת ערעור שלישית. היא גם דחתה את טענותיו המהותיות של נבון, וציינה את ממצאיהם העקביים של המומחים בדבר חוסר בטיחות. בית המשפט המליץ על גישור, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר, בית המשפט העליון אישר מחדש את הסנקציות של בית המשפט המחוזי, וקבע מועד אחרון של 45 יום לעמידה בדרישות. הסכמת השופטים נאור וארבל תמכה בהחלטתו של השופט גרוניס, שהתקבלה סופית ב-6 בפברואר 2007.