ע"פ 1682/22

תקציר

בהכרעת הדין בחן בית המשפט לערעורים את עניינו של מערער שהורשע באירוע ירי והחליט לדחות את הערעור מחוסר עילה מספקת לערער על ממצאי בית המשפט המחוזי. טענות המערער התמקדו בעיקר בהטלת ספק בממצאים העובדתיים ובהערכות המהימנות שערך בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה את העיקרון הוותיק לפיו היא אינה נוהגת להתערב בממצאים אלה אלא בקיומן של נסיבות חריגות, תוך שהיא מציינת את יתרונו של בית משפט קמא בצפייה ישירה בעדויות עדים. במקרה דנן, פסק דינו של בית משפט קמא נחשב מקיף ומנומק היטב. עיקר המחלוקת הייתה מי הביא את האקדח למקום ומי ירה בו. עדויות של שני עדי ראייה עצמאיים, נטליה ויוסי, יחד עם ראיות וידאו, זיהו בבירור את המערער כיורה. למרות כמה סתירות בעדותם, אלה נחשבו מינוריות ועולות בקנה אחד עם הטעות של הזיכרון האנושי. גרסתו של המערער, שהוצגה לראשונה במהלך המשפט ולא בחקירת המשטרה, נדחתה כבלתי סבירה, משוותה לתסריט של סרט פעולה הוליוודי ואינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. עוד הדגיש בית משפט קמא כי שתיקתו של המערער בחקירתו במשטרה ואיחור בחשיפת גרסתו לאירועים ערערו את אמינותו. ראיות נוספות, לרבות ממצאים פורנזיים והצהרות עדים, איששו עוד יותר את החלטת בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור גם לא מצאה כשלים חקירתיים מהותיים שיש בהם כדי להשפיע על תוצאת הערעור. באשר לגזר הדין, אישר בית המשפט את ההחלטה, תוך הדגשת חומרת העבירה – ירי בנשק באזור מגורים – עם סיכונים פוטנציאליים לשלום הציבור. טענת המערער לאחידות בענישה עם נאשם אחר נדחתה בשל הבדלים במעורבותם ונסיבותיהם האישיות. ערכאת הערעור הסכימה פה אחד כי יש לדחות את הערעור, ואישרה את הרשעתו של המערער ואת העונש שהוטל.