עמ"ש 13757-05-10

תקציר

ילדיהם של בני זוג שנפטרו מעורבים בסכסוך על ירושתם. הילדים מנישואיה הראשונים של המנוחה (המערערים) תבעו את אחיהם למחצה, מנישואיה האחרונים של אמם (המשיב), על זכויות הירושה בעיזבון אמם, שכלל בעיקר חלקת אדמה ודירה בבעלות משותפת של אמם והמשיב. המשיב השכיר את הדירה ושמר לעצמו את כל דמי השכירות. המערערים תבעו את חלקם בדמי השכירות וכן ביקשו למנות את בא כוחם כמנהל עיזבון אמם. המשיב התמהמה בהיענות לבקשת המערערים ועשה זאת רק לאחר שבית המשפט נתן לו מועד אחרון. בתשובתו חשף המשיב כי הוא מחזיק בצוואת אמו משנת 2004, שנתיים לפני מותה. הצוואה סתרה את צו הירושה שהוצא על ידי הרשם לענייני ירושה וחילקה את העיזבון שווה בשווה בין כל ארבעת הילדים. המשיב ביקש לבטל את צו הירושה ולקיים את צוואת אמו. עיקר הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם קיימת עילה לביטול צו הירושה, וכן האם הצוואה תקפה. המערערים טענו כי הצו צריך לעמוד על כנו, שכן המשיב לא סיפק כל הסבר סביר לאיחורו בהצגת הצוואה. עוד טענו כי הצוואה פסולה, וטענו כי אמם נעדרת יכולת נפשית להבין את מהות הצוואה, כי היא נכתבה תחת השפעתו הבלתי הוגנת של המשיב וכי המשיב השתתף בעריכת הצוואה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, וקיבל את טענתו כי קיומה של הצוואה מהווה עובדה חדשה, המצדיקה את ביטול צו הירושה, חרף השיהוי. עוד קבע בית המשפט כי הצוואה תקפה, ודחה את טענות המערערים בדבר יכולתה הנפשית של אמם והשפעתה הבלתי הוגנת. בית המשפט מתח ביקורת על המשיב על התנהגותו המניפולטיבית, אך בסופו של דבר קיבל את הסברו לעיכוב, לפיו קיווה להגיע להבנה עם אחיו. המערערים ערערו על החלטת בית משפט קמא. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערים כי חוסר תום הלב של המשיב והתנהלותו המניפולטיבית הביאו לכך שההסבר שלו לשיהוי אינו מספק. לפיכך, צו הירושה לא היה צריך להתבטל. זאת ועוד, גם ערכאת הערעור קבעה כי הצוואה אינה תקפה, שכן מעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה הכתימה את ההליך. פעולותיו של המשיב, כגון בחירת עורך הדין, מסירת פרטי הצוואה באופן פרטי והנסיבות המפוקפקות סביב החתימה על הצוואה, הביאו לכך שהמשיב נטל חלק בעריכתה. השופט ש' שטמר והשופט ד"ר א' זרנקין הסכימו עם פסק הדין. לפיכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל וצו הירושה המקורי נותר על כנו. המשיב חויב לשלם למערערים שכר טרחה.