תמ"ש 6501/98

תקציר

פסק הדין סובב סביב תיק גירושין שנוי במחלוקת של זוג עם ילד קטן. האם, בעלת המשמורת על הילד, הגישה תביעה להסדרת סדרי הראייה של האב, בנימוק של קשיי הנקה והנסיעה הארוכה הנדרשת לצורך ההסדר הנוכחי. עם זאת, המקרה קיבל תפנית שונה כאשר האם טענה כי האב התעלל מינית בילדם. בית המשפט הורה על ביקורים מפוקחים כדי להגן על הילד. האם הציגה שלוש ראיות התומכות בטענתה: טענותיה שלה על התעללות מצד האב בעבר, תצפיות על התנהגותו של הילד וחוות דעת מומחה ממכון אדם. האב הכחיש את כל הטענות וביקש לדחות את התביעה על הסף, וקבע כי הנושא צריך להיות מטופל בבית הדין הרבני. בית המשפט דחה טענה זו והמשיך בתיק. הסכם הגירושין, שכלל הסדרי ראייה, נחתם בנסיבות שנויות במחלוקת, כאשר האם טענה כי נאלצה להסכים לתנאים מיטיבים. לוח הביקורים המקורי, שכלל נסיעות תכופות של האם, שונה כדי להפחית את הנטל עליה ועל הילד. האם גם הביעה חשש מהתעללות מינית אפשרית של האב בילד, שתוביל לביקורים מפוקחים. בית המשפט בחן בהרחבה את טענות האם ואת הכחשות האב, בהתחשב בהשפעת הסכסוך ההורי על הילד. פסק הדין מתח ביקורת חריפה על חוות הדעת של מכון אדם, ומצא אותה מוטה, שטחית ופגומה בגישתה ובמסקנותיה. הימנעותו של המכון ממסירת נתונים גולמיים והניסיון לכאורה להטעות את בית המשפט פגעו עוד יותר באמינות ממצאיהם. בסופו של דבר, בית המשפט לא השתכנע שהאב התעלל בבנו, והורה על ביקורים ללא פיקוח, החל מביקורים בסופי שבוע אחת לשלושה שבועות. האם נדרשה לשלם סכום צנוע עבור הוצאות המשפט של האב. פסק הדין הדגיש את הצורך בשיקול דעת מעמיק בהתמודדות עם חוות דעת מומחים, במיוחד במקרים של ילדים וסכסוכי הורים, והתווה קווים מנחים לשיפור התהליך. פסק הדין, שהתיר ביקורים ללא פיקוח, המחיש את נטייתו של בית המשפט לעמדת האב, תוך הכרה במורכבות ובחוסר הוודאות של המצב.