עע"מ 8908/11

תקציר

בית המשפט נדרש לשאלה האם אזרח אתיופי יכול לקבל מעמד בישראל עקב נישואין לאזרח אריתריאה השוהה בישראל תחת מדיניות של אי גירוש זמני. בית המשפט ציין את שיקול הדעת הרחב המוקנה לשר הפנים במתן רישיונות ישיבה, בכפוף לביקורת שיפוטית. למרות חובותיה הבינלאומיות כלפי פליטים מוכרים, המערערת האתיופית לא הוכרה ככזו משום שבן זוגה האריתריאי לא ביקש מקלט, בין היתר בשל אי-בחינה גורפת של בקשות אריתריאה על-ידי ישראל. בית המשפט מצא כי בעוד שהגנה קבוצתית, הדומה ל"הגנה זמנית", מוצדקת לעיתים מבחינה בינלאומית, ישראל לא הכירה באריתריאים כפליטים בהמוניהם, כפי שטען המערער. מבחינה משפטית, הגנה זמנית זו אינה שוות ערך למעמד פליט, הכולל זכויות קבע כמו איחוד משפחות. בית המשפט הגיע למסקנה כי ללא בדיקה פרטנית, תביעתו של המערער האתיופי לא תוכל להצליח. בן הזוג האתיופי יוכל לבקש מקלט באופן אישי, ואם יגיש בקשה תוך 30 יום, לא יעמוד בפני גירוש עד לקבלת החלטה. בית המשפט דחק בישראל להבהיר באופן רשמי את עמדתה בנוגע להגנה זמנית, וציין את חוסר הוודאות והעמימות המשפטית שהיא יוצרת עבור האנשים הנפגעים. ההחלטה חוזרת ומדגישה כי אי-הרחקה אינה שוללת בקשות מקלט פוטנציאליות של יחידים, תוך כיבוד עקרונות אי-ההחזרה הבינלאומיים נגד החזרת אנשים לסכנה. השופטים חיות ומלצר הדגישו את הצורך בקווים מנחים פרוצדורליים ברורים למי שנמצא תחת ההגנה הזמנית של ישראל, כדי למנוע אי-ודאות משפטית ואישית מתמשכת.