על"ע 2579/90

תקציר

במקרה של ע"א 3093/90, הורשע עורך דין שעסק בעיקר במסחר ביהלומים בשורה של עבירות לפי חוק הפיקוח על מטבעות. במהלך חיפוש במשרדו התגלו כמויות משמעותיות של מט"ח ומסמכים נלווים, מה שהוביל לאישום של החזקה וסחר במט"ח ללא אישור מתאים. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בעשר עבירות כאלה, וכתוצאה מכך נגזר עליו עונש שכלל מאסר בפועל וקנס. בעקבות זאת הטיל גם בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין השעיה משמעתית על עורך הדין, וקבע כי מעשיו מחפירים לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. בעוד שההשעיה המקורית נקבעה ל-100 חודשים, בית הדין המשמעתי הארצי הפחית אותה לחמש שנים, החלטה עליה ערערו הן עורך הדין והן לשכת עורכי הדין. בית המשפט העליון בחן האם העבירות של עורך הדין מהוות קלון, מונח שלדבריהם היה מעורפל במתכוון כדי לשקף סטנדרטים אתיים ולהגן על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי העבירות אכן היו כרוכות בקלון בשל אופיין הנרחב והמתוכנן, דבר המשקף זלזול בחוק. עם זאת, הם טענו כי עבירות עורך הדין, אף שהן חמורות, אינן מצדיקות שלילת רישיון לצמיתות, שכן הן חמורות פחות ממקרים אחרים של הונאה או זיוף. לפיכך, הערעורים נדחו, תוך שמירה על השעיה של חמש שנים כנדרש.