ת"פ 52992-01-17

תקציר

הנאשם הואשם ב-30 סעיפים של פריצה לכלי רכב וגניבתם לצד שותפים נוספים. תיק התביעה התבסס בעיקר על ראיות נסיבתיות, לרבות שיחות טלפון, נתוני איתור רכבים, צילומי אבטחה וגילוי סחורה גנובה במחסן הקשור לנאשם. עם זאת, השופט קבע כי חלק גדול מהראיות הללו אינן קבילות או חסרות בהירות, מה שערער את טענת התביעה. כך למשל, נתוני האיתור, שהציבו את הטלפון של הנאשם בזירות הפשעים, הוגדרו כבלתי אמינים משום שהתביעה לא הצליחה לספק ראיות מספקות לאמיתותם ולדיוקם. כמו כן, הטיל השופט ספק במהימנות צילומי האבטחה והצילומים שהוצגו כראיות, בשל חוסר הבהירות שלהם וחוסר יכולתם לאשר את הימצאות הנאשם או רכבו. באשר לאישום הראשון, שהיו לו ראיות נוספות להאזנות סתר, קבע השופט כי הנאשם קיבל מידע על הגניבה בדיעבד והיה מעורב בניסיונות להוציא את הרכב הגנוב מלוד ולהעבירו לשטחי הרשות הפלסטינית. לפיכך, הורשע הנאשם בקשירת קשר לביצוע פשע ובסיוע לאחר מעשה באישום זה. לגבי 29 סעיפי האישום הנותרים, השופט קבע כי ראיות התביעה אינן עומדות ברף הנדרש לתיקים פליליים. אמנם היו ראיות מסוימות למעורבותו של הנאשם, אך הן לא ביססו בבירור את אשמתו מעבר לספק סביר. יש לציין כי ברשותו של הנאשם נמצא רכוש גנוב משלושה סעיפי אישום. עם זאת, בשל פרק הזמן המשמעותי שחלף בין הגניבות לבין גילוי הנכס, הרשיע השופט את הנאשם בשלושה סעיפים של קבלת נכסים שהושגו בפשע, ולא גניבה או פריצה. לסיכום, זוכה הנאשם מהעבירות בהן הואשם אך הורשע באישום הראשון של קשירת קשר וסיוע לאחר מעשה, ובשלושה סעיפים של קבלת סחורה גנובה באישומים 10, 18 ו-19.