ע"א 8570/09

תקציר

בית המשפט דחה את הערעורים בנוגע לתביעות לפיצויים בגין הסכמים חוזיים לכאורה ואובדן דמי שכירות. חרף העברת המקרקעין על ידי המערערים לעירייה, לא נקבע חוזה מחייב, שכן טיוטת ההסכם הותנתה בתנאים כמו אישור מועצת העירייה ואישור השרים, שלא התקיימו. היעדר חתימות נדרשות ועמידה בסעיף 203 לפקודת העיריות ביטלו עוד יותר את החוזה, והדגישו את הצורך באישורים פורמליים בהתקשרויות של רשות ציבורית. בעוד המערערים תבעו פיצוי בגין התנהלות העירייה, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב או התנהגות בלתי הולמת מצד העירייה. בנוסף, עמדו בפני המערערים אפיקים משפטיים חלופיים לתביעת פיצויים לפי חוק התכנון והבניה, אותם לא ניצלו במועד. בית המשפט התייחס גם לפיצוי בגין היעדר שימוש בנכס, ואישר פיצוי עבור התקופה שבה העירייה החזיקה בנכס, אך לא מעבר להחזרתו. ניסיונם של המערערים לתבוע פיצויי הפקעה נדחה, שכן הוא לא ננקט מלכתחילה במשפט קמא ונעדר ראיות מהותיות. גם טענת "הבטחה מינהלית" נדחתה בשל חוסר סמכות והתחייבות מכוונת ומחייבת של העירייה. ככלל, אישר בית המשפט את ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית המשפט הפרוצדורלי, תוך שימת דגש על עקרונות החוקיות וההגינות המינהלית. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהסכמת השופטים א' חיות וי' עמית.