ת"א 56338-09-11

תקציר

שתי בקשות אלה נובעות משתי תביעות שאוחדו כעת. הבקשה הראשונה מבקשת רשות להתגונן מתביעה שהגישה חברת TRILUX GmbH & Co. KG ("טרילוקס"), חברת תאורה זרה, נגד שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ ("שטייניץ"), המפיצה הבלעדית שלה לשעבר בישראל. טרילוקס מבקשת לקבל בחזרה 2,907,254 שקל עבור מוצרים ששטייניץ הזמין וקיבל אך לא שילם עבורם. שטייניץ ואלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ ("אלקו"), אשר ערבה לכאורה לתשלום חובותיו של שטייניץ עד לסכום של 250,000 אירו, מבקשת להתגונן מהתביעה בטענה כי עומדת להן הזכות לקזז את החוב כנגד נזקים שנגרמו על ידי טרילוקס עקב ביטולו שלא כדין של הסכם הפצה. עם זאת, בית המשפט קובע כי כל הזמנת מוצרים מהווה עסקה נפרדת, וכי החיובים ששטייניץ מבקש לקזז אינם קבועים. משכך, הגנתו של שטייניץ נעדרת כל שחר, ובקשת רשות ההגנה נדחית. הבקשה השנייה מבקשת לדחות על הסף תביעה שהגיש שטייניץ נגד טרילוקס, יאיר דורם 1992 בע"מ ("דורם"), חברת תאורה נוספת בישראל שהחליפה את שטייניץ כמפיץ של טרילוקס, ורפאל בן נון ("בן נון"), מנכ"ל שטייניץ לשעבר, בגין פיצויים בסך 6 מיליון שקל שנבעו לכאורה מביטול הסכם ההפצה שלא כדין. בן נון טוען כי יש לדחות את התביעה נגדו בשל היעדר סמכות מהותית ולהעבירו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שלו סמכות שיפוט בלעדית בנושאים אלו. בית הדין מסכים, וקובע כי אופי תביעתו של שטייניץ נגד בן נון נובע מסכסוך עבודה, ככל שהוא נוגע להתנהלותו בעת שהיה מנכ"ל שטייניץ. לפיכך, התביעה נגד בן נון מועברת לבית הדין לעבודה, ושטייניץ נדרש להגיש כתב תביעה נפרד נגדו שם. טרילוקס ודורם יישארו כנתבעים בהליך הנוכחי. שטייניץ נדרש לכסות את הוצאותיו המשפטיות של בן נון.