סע"ש 4259-05-17

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, תבעה את הנתבעת בגין גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים משלימים, פדיון חופשות, פיצוי בגין אי הודעה על תנאי העסקה, ופיצוי בגין הנפקת תלושי שכר שהוכנו לכאורה בניגוד לחוק. הנתבע הכחיש את הטענות והעלה את תקופת ההתיישנות לגבי חלק מהטענות. בית הדין קבע כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה בנוגע לתביעה לגמול שעות נוספות ומצא כי לתובעת ניתנו הפסקות יומיות וכי לוח הזמנים שלה אינו כולל שעות נוספות. לפיכך, התביעה לגמול שעות נוספות נדחתה. באשר לתביעה לפיצויי פיטורים משלימים, קבע בית הדין כי התובעת התפטרה מיוזמתה ונסיבות התפטרותה אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי מסרה לחברה הודעה על כוונתה להתפטר בשל אי תשלום זכויותיה. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. תביעת פדיון החופשה נדחתה מחמת התיישנות. אשר לאי יידוע העובד על תנאי העסקתו, מצא בית הדין כי גרסת הנתבעת, לפיה נחתם חוזה עבודה בין הצדדים, אמינה יותר. עוד קבע בית הדין כי התובעת הייתה מודעת לתנאי העסקתה ולא נגרם לה כל נזק מהיעדר הודעה בכתב. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. לבסוף, ביחס לתביעה לפיצויים בגין הנפקת תלושי שכר, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא פעלה ביודעין לפגוע בזכויותיה של התובעת ותלושי השכר לא היו פיקטיביים. כמו כן, לתובע לא נגרם כל נזק. מטעמים אלה, יחד עם נסיבות המקרה, דחה בית המשפט תביעה זו והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 12,000 ₪.