ת"א 27489-06-10

תקציר

השופט מסכם כי יש לדחות את התביעה בדבר עסקת מתנה של נכס בתוך משפחה. מהראיות עולה כי עסקת המתנה לא נרשמה כראוי, והאב, שנתן את המתנה, הותיר לעצמו במתכוון את האפשרות לחזור בו בכל עת. האב החזיק גם בייפוי הכוח, ומקבלי המתנה לא שינו את מצבם בהתאם למתנה. כמו כן, הנכס שועבד למשכנתא, אשר מקבלי המתנה היו מודעים לה, ואשר מעלה גם שאלות לגבי תום ליבם. המשכנתא נלקחה לצרכי החברה, והאב ניהל את החברה בפועל. מקבלי המתנה, ובעיקר התובעת, לא סיפקו הסברים משכנעים על פעילות החברה או על זיקתם לנכס. בנוסף, לאב הייתה סמכות לשעבד את הזכויות במתנה לבנק ללא הסכמת המקבלים, והאחרון לא נקט כל פעולה כדי להגן על האינטרסים שלהם. השופט גם מטיל ספק באמינות הסברי התובעים וקובע כי הם לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש. ככלל, זכויות העיקול גוברות על זכויות הנמענים, ולפיכך התביעה נדחית, בצירוף צו לתשלום שכר טרחת הנתבע.