בג"צ 3362/18

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת העותרים והורה על הפסקת השימוש בקרקע בבעלות פרטית שעובדה שלא כדין על ידי אחרים בשל טעויות של המדינה והחטיבה להתיישבות. הקרקע, הממוקמת בבקעת הירדן, הוקצתה לשימוש חקלאי על ידי חקלאים ישראלים ללא הסכמת הבעלים החוקיים, שהגישה אליהם נמנעה מאז 1967. בית המשפט בחן את מושג השיהוי (שיהוי) ומצא כי העותרים לא היו מודעים לגידול בשל ההגבלות, ופעלו מיד לאחר שנודע להם. בית המשפט הדגיש את הצורך להגן על זכויות הקניין האישי, הנתמכות רבות הן על ידי המשפט הבינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי. למרות שהכיר בזמן ובמשאבים הניכרים שהשקיעו בעלי הקרקע הנוכחיים, שעיבדו את הקרקע למעלה מ-30 שנה, קבע בית המשפט כי יש להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים. ניתנת תקופה של שבע שנים למחזיקים הנוכחיים להתפנות, תוך איזון האינטרסים שלהם עם אלה של העותרים. פסק הדין מדגיש את הפגיעה בחוקים הבינלאומיים, ומדגיש את האיסור על הפקעת קרקעות פרטיות ללא הליך הוגן. בית המשפט גם מתח ביקורת על הטיפול המינהלי בנושא, הדגיש ליקויים כגון היעדר תיעוד, וקרא למדינה לספק סעדים מתאימים, אולי כולל קרקע חלופית או פיצוי למחזיקים. לעותרים נפסקו הוצאות, ובית המשפט הדגיש את עליונות זכויות הקניין על פני כל תביעה לא פורמלית של בעלי הקרקע.