ת"א 36247-08-17

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב נפגע תאונת דרכים, התובע, שתבע את הנתבע לפיצויים. השופטת מתחילה בקביעת הנכות התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה, המוערכת בשיעור של 10%, בהתאם להערכת הנכות הרפואית. הערכה זו משפיעה על קביעת נזקיו של התובע. הפסדי השתכרות העבר של התובע מחושבים, תוך התחשבות בחודשים בהם נפגע בעקבות התאונה והפרשי השכר בין עבודתו הקודמת לנוכחית, בניכוי הפיצויים שהתקבלו ממעסיקו הקודם בגין אי כושרו. השופט פוסק להם סכום חד פעמי של 30,000 ₪ עבור השנה הראשונה לאחר התאונה ו-20,000 ₪ נוספים עבור השנים שלאחר מכן. עבור הפסדי השתכרות עתידיים נפסק לתובע 95,000 ₪, ובגין הפסדי פנסיה הוא מקבל 18,125 ₪, שהם 12.5% מהפסדי ההשתכרות שלו. השופטת מתחשבת גם בעזרה שקיבלו מאחרים במהלך החלמתם ופוסקת לתובע 7,000 ₪, וסבורה כי אין זה סביר לפצות אותם בהמשך על סיוע עתידי. ההוצאות הרפואיות נאמדות בכ-3,000 שקל, ואילו הכאב והסבל נאמדים ב-15,580 שקל. נזקים אלה, בסך 188,705 ₪, מופחתים לאחר מכן על ידי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע, והתוצאה היא פיצוי סופי בסך 118,919 ₪, כולל ריבית והצמדה למועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבע חויב לשלם לתובע אגרת בית משפט, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים וניתן לערער עליו בהתאם לחוק.