רע"א 8970/96

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב הגדרת המילה "בניין" בהקשר של דיני מקרקעין ומס רכוש. המערערת טוענת כי שטח מכוסה אספלט או מרוצף אינו צריך להיחשב כמבנה, ולפיכך אין לחייב במס את הקרקע עליה נמצאים שטחים אלה ככזו. פסק דינו של השופט ש' לוין במקרה דומה תומך בדעה זו, וכך גם הגדרת "קרקע" בחוק הרלוונטי, המתייחסת לתקנות התכנון והבניה. תיקון לחוק משנת 1996 תומך אף הוא בעמדת המערערת, המחריגה במפורש שטחים מרוצפים מהגדרת מבנה. המשיב, לעומת זאת, מדגיש את תכליתו של חוק המס, שהיא עידוד ניצול קרקעות פנויות לצורכי בנייה או תעשייה. עם זאת, בית המשפט קובע כי תכליתו העיקרית של החוק היא לספק מקור פרנסה למדינה, ותכליתו המשנית היא לעודד בנייה על קרקע פנויה. החוק כבר מתייחס לשטחים ריקים הדרושים לפעילות הבניין וקובע מבחן אובייקטיבי לשיקול דעתם. לפיכך, שטחים מרוצפים אינם נופלים תחת ההגדרה של "בניין", והערעור מתקבל. המשיב נדרש לשאת בהוצאות המערערת בשני המקרים, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.