עס"ק 55074-08-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לשביתה חלקית של עובדי הנמל, שלטענת הנמל היא שביתה לא מוגנת. בית הדין מתייחס תחילה להגדרת "שביתה" וקובע כי כל פעולה של עובדים החורגת מעבודתם הרגילה במטרה להפעיל לחץ על המעסיק מהווה שביתה, לרבות האטה וחוסר שיתוף פעולה. מאחר שהעובדים אכן חרגו מעבודתם הרגילה, בית הדין קובע כי הם אכן פתחו בשביתה. שביתה משעה את חוזה העבודה הרגיל, כלומר העובדים אינם זכאים לשכרם המלא בתקופה זו. במקרה של שביתה חלקית, העובדים זכאים לשכר חלקי, אותו מכנה בית הדין "שכר ראוי". לאחר מכן מתווה בית הדין את ההליך לקביעת שכר ראוי זה, הכרוך בהליך דו-שלבי. השלב הראשון הוא הליך קיבוצי שמטרתו לקבוע האם השביתה אינה מוגנת ולקבוע שיעור ברירת מחדל לשכר החלקי. השלב השני הוא הליך פרטני שכל עובד שהשתתף בשביתה יכול ליזום אם הוא סבור שהוא זכאי לשיעור שכר גבוה יותר. שלב זה פתוח גם בפני המעסיק אם ברצונו לערער על התעריף שנקבע בשלב הראשון. באשר לשאלה האם השביתה לא הייתה מוגנת, בית המשפט קובע כי השביתות במגזר המנהלי והתפעולי אכן לא היו מוגנות מאחר שלא עמדו בדרישות ההודעה והאישור. עם זאת, השביתה בענף בתי המלאכה נחשבת מוגנת משום שבית הדין מקבל את הטענה כי העובדים הודיעו על כוונתם לשבות, שעדיין הייתה תקפה בעת השביתה בסופו של דבר. לאחר מכן מתייחס בית המשפט לסוגיית רכיב שכר הפרמיה וקובע כי השאלה אם יש לכלול אותו בשכר הראוי תלויה באופי הפרמיה ובאופי הסנקציות. בית המשפט מסביר כי הפרמיה אינה בהכרח אפס, ולא תמיד יש לשלמה, במלואה בעת שביתה חלקית. במקום זאת, הכללתו צריכה להיות מוכרעת על פי נסיבותיו של כל מקרה. פסיקות בית המשפט בעניין המגזר המנהלי והתפעולי מתקבלות, והערעור נדחה. באשר לענף הסדנאות, הערעור מתקבל בחלקו, כלומר קביעת בית המשפט כי השביתה הייתה מוגנת עומדת בעינה, ויש לשלם לעובדים את הפרמיה בשיעור זהה לשכר הבסיס עד להסדרת הנושא בהליכים פרטניים. פסק הדין אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.