תו"ב 46050-01-20

תקציר

ניתוח זה עוסק בבקשה להוצאות משפט לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. בית המשפט שקל שתי עילות לפסיקת הוצאות כאלה: "אין בסיס להאשמה" ו"נסיבות אחרות המצדיקות זאת" (נסיבות מיוחדות). **מסגרת משפטית ועקרונות:** * **סעיף 80(א) לחוק העונשין:** סעיף זה מפרט את התנאים שבהם רשאי בית משפט להורות לאוצר המדינה לשלם לנאשם הוצאות הגנה ופיצוי בגין מעצר או מאסר. זה יכול להתרחש אם משפט נפתח ללא תלונה ובית המשפט מוצא "אין בסיס להאשמה" או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". לחילופין, במשפט המתנהל על ידי מתלונן, בית המשפט יכול להטיל תשלום על המתלונן. * **"אין בסיס להאשמה":** עילה זו מתפרשת בקפדנות. זיכוי לבדו אינו מספיק. הוא דורש הוכחה ש"תובע סביר" לא היה מוצא "סיכוי סביר להרשעה". זה בדרך כלל כרוך בהפגנת התנהגות זדונית, רשלנות או חוסר סבירות קיצוני ובולט מצד התביעה. סטנדרט זה מיושם במשורה בשל הכבוד שניתן לשיקול הדעת של התביעה. * **"נסיבות אחרות המצדיקות זאת" (נסיבות מיוחדות):** עילה זו מתוארת כ"רקמה פתוחה" עם עמימות מכוונת, המעניקה לבתי המשפט שיקול דעת רחב. הוא מאפשר לשקול את נסיבות המשפט, את אופן הזיכוי ואת מצבו האישי של הנאשם. עם זאת, עצם התמשכות ההליכים, גם אם הם ממושכים, אינה מהווה עילה מספקת באופן אוטומטי. יש לבחון את הסיבות לעיכוב בהקשרן. **ניתוח העילות להוצאות משפטיות:** 1. **עילת "נסיבות מיוחדות":** * **התמשכות ההליכים:** בעוד שההליך היה ממושך (ינואר 2020 עד יולי 2025), בית המשפט מצא כי הדבר נובע בעיקר מהתנהלותם של המבקשים עצמם. * **חוסר שיתוף הפעולה של המבקשים:** המבקשים סירבו בעקביות לשתף פעולה, בעיקר בכך שלא הגיעו לדיונים בבית המשפט. אי-הופעותיו והעיכובים החוזרים ונשנים של המבקש, כולל אלה הקשורים להשגת חוות דעת פסיכיאטרית שהציעה "הפגנת התחזות בניסיון להשיג רווח משני", היו גורמים משמעותיים. * **התנהגות תוקפנית:** התבטאויותיו התוקפניות החוזרות ונשנות של המבקש כלפי אנשי בית המשפט, המשיב, עדים ואף סנגורים שמונו סיבכו עוד יותר את ההליך ותרמו לקושי להגיע לפתרון. * **מסקנה בדבר נסיבות מיוחדות:** בית המשפט קבע כי גורמים אלה, הנובעים מהתנהגות המבקשים, אינם מהווים "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הטלת הוצאות משפט. 2. **העילה של "אין בסיס להאשמה":** * **המבקשת (נקבה):** האישום נגדה בוטל מסיבות שאינן לגופן של החוק, בהתחשב במצבה הרפואי, עוד בטרם הוגש כתב האישום באופן רשמי. לכן, עילה זו לא התקיימה עבורה. * **מבקש (זכר):** * **אי ודאות לגבי מועד תחילת הבנייה:** הסוגיה המרכזית הייתה האם הבנייה החלה בתקופת תוקף ההיתר. בית המשפט קבע כי בעוד שההיתר ניתן במרץ 2015 ותוקפו לשנה, הבנייה (הריסת גג ובניית גג חדש) החלה באמצע 2017, למעלה משנתיים לאחר מכן. עם זאת, בית המשפט לא הצליח להוכיח כי מדרגות פנימיות לגישה לגג לא החלו במסגרת הזמן של ההיתר, מה שהיה גורם לעבודות להתחיל בזמן. מסיבה זו, בית המשפט קבע כי "אין לתת מענה לתקלה" לגבי מועד תחילת הבנייה. * **שיקול דעת התביעה וטיעוני הגנה חדשים:** למרות הזיכוי בסוגיית מועד הבנייה, בית המשפט התקשה לקבוע כי "אין בסיס להאשמה" במובן זה שלתובע סביר לא היה סיכוי סביר להרשעה. זאת משום שטענת ההגנה המכרעת בדבר עיתוי בניית המדרגות לא הועלתה על ידי המבקש עד לסיום פרשת התביעה, לאחר שהתביעה הציגה את ראיותיה. * **היעדר גרסת הגנה מוקדמת:** המבקש לא מסר גרסה לאירועים לפקחי העירייה ולא נכח בדיונים מוקדמים כדי להסביר את עמדתו. ערב הגשת כתב האישום, המשיב ראה בעיני רוחו בנייה משמעותית המתרחשת זמן רב לאחר פקיעת תוקפו של ההיתר, ולא הייתה לו גרסת הגנה ברורה, במיוחד כזו המתמקדת בעיתוי המדרגות. בית המשפט מצא כי סביר שהמשיב הגיש את כתב האישום על סמך המידע הזמין. * **טענת ההגנה המודחקת:** בית המשפט ציין כי הטיעון בדבר המדרגות היה "גרסה מודחקת מאוד" שהמבקש שמר עד לאחר הצגת ראיות התביעה. טקטיקה זו, אף שהצליחה להשיג זיכוי, לא קבעה בדיעבד כי תובע סביר לא היה מגיש את כתב האישום. * **היעדר זדון או רשלנות חמורה:** בית המשפט לא מצא ראיות ל"זדון, חוסר תום לב, רשלנות חמורה מאוד, או חוסר סבירות מהותי ובוטה" בהגשת כתב האישום. * **מסקנה בדבר "אין בסיס להאשמה":** בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות הזיכוי בנקודה מסוימת, לא מדובר במצב שבו ביסודו של דבר "אין בסיס להאשמה" על פי הסטנדרט המשפטי המחמיר. **שיקולים נוספים:** * **אופי שיקול הדעת של התגמולים:** סעיף 80(א) משתמש במילה "רשאי", ומציין כי גם אם מתקיימים תנאי הסף, פסיקת הפיצוי נתונה לשיקול דעת. * **איזון אינטרסים:** על בית המשפט לאזן בין הנזק למבקשים לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק והימנעות מהרתעת רשויות האכיפה. * **התנהגות המבקשים המשפיעה על האיזון:** בית המשפט שקל את התנהלותם המפריעה של המבקשים, שהקשה על בירור האמת, והגיע למסקנה כי הדבר מצדיק זהירות מיוחדת בקביעת פיצויים כדי להימנע מאכיפה מרתיעה. **סיכום והחלטה:** * בית המשפט מצא כי אף אחת משתי העילות העיקריות לפסיקת הוצאות משפט ("אין בסיס להאשמה" או "נסיבות מיוחדות") לא מתקיימת. * התנהלותם של המבקשים עצמם תרמה תרומה משמעותית להתארכות ההליך ולמורכבותו. * טענת ההגנה המכרעת של המבקש הועלתה מאוחר מכדי לקבוע כי לתביעה אין סיכוי סביר להרשעה בשלב הגשת כתב האישום. * בית המשפט דחה את הבקשה להוצאות משפט, תוך שהוא מציין את מכלול השיקולים.