ת"א 102284/99

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנותו של סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח והאם דרישת הכתב חיונית לביטול פוליסת ביטוח. בית המשפט מצא כי חברת הביטוח הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שביטלה את הפוליסות המדוברות, כנדרש בחוק. לגופו של עניין, הנתבעת לא הוכיחה כי שלחה למבוטח, המנוח עתה, את שתי הודעות הביטול בכתב המפורטות בסעיף 15. ההודעה הראשונה דורשת תשלום תוך 15 יום, ואילו השנייה מודיעה למבוטח על הביטול הצפוי אם החוב לא שולם. בית המשפט קבע כי דרישת הכתב היא תנאי מהותי ולא ניתן להחליפה בהודעות ביטול משתמעות. טענת הנתבעת כי הודעות הביטול נשלחו באמצעות בא כוחה לא נתמכה בראיות מספיקות. יתר על כן, בית המשפט הטיל ספק באמינות טענת הנתבעים, בהתחשב בכך שהם המשיכו לשלוח צווי תשלום במשך מספר חודשים לאחר הביטול הנטען. גם התובעים, לרבות אלמנתו של המנוח, העידו כי לא קיבלו כל הודעת ביטול. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים וחייב את הנתבע לשלם להם 923,456 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום בפועל. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 35,000 ₪, כולל מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה. פסק דין זה מחזק את חשיבות ההקפדה על דרישות הביטול המחמירות בכתב הקבועות בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.