ע"פ 7850/21

תקציר

ערכאת הערעור, בבואה לבחון את התיק, שבה ואישרה את העיקרון לפיו אין להתערב בעונשו של בית משפט קמא אלא בקיומן של נסיבות חריגות, כגון טעות חמורה או חריגה ממדיניות ענישה סטנדרטית. לאחר שניתחה את החלטת בית משפט קמא, לא מצאה ערכאת הערעור הפרות כאלה. בית משפט קמא שקל בכובד ראש את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הודאת המערער במסגרת הסדר טיעון, והעמיד את עונשו של המערער בקצהו התחתון של טווח הענישה שנקבע. המערער טען כי הודאתו הייתה צריכה להצדיק הפחתת עונש חמורה יותר, אך ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית המשפט המקורית נופלת בגבולות הסביר בהתחשב בחומרת מעשיו של המערער ובעברו הפלילי. המערער הוסיף וטען כי העונש חרג ממה שהוסכם בעסקת הטיעון, אך בית המשפט הדגיש את עצמאותו בקביעת הנחיות גזר הדין, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, ולא יוגבל על ידי משא ומתן להסדר טיעון. בנוסף, נדחתה טענת המערער בדבר הסכם סולחה (פיוס), שכן היא בוטלה ולא זכתה להקלה בעונש. הודגש כי פתרון סכסוכים באופן פרטי אינו מחליף את האינטרס הציבורי בהרתעה. ערכאת הערעור הדגישה את חומרתן של עבירות נשק ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני עבירות כאלה, ובסופו של דבר דחתה את הערעור ואישרה את החלטת בית המשפט קמא. השופטים י' אלרון וג' כנפי-שטייניץ הסכימו עם השופטת א' שטיין בדחיית הערעור ביום 9.6.2022.