ע"א 607/72

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על שומת ארנונה שהגיש בעל נכס בבני ברק. בנכס המדובר היה מבנה מגורים שלא היה ראוי למגורים ולא היה בשימוש לאחר שננטש על ידי הבעלים הקודמים. המערערת רכשה את הנכס בשנת 1963, ומאז עומד הבניין ריק, מה שהוביל לערעור על שומת הארנונה לשנת המס 1970/71. השומה התבססה בתחילה על מעמדו של הנכס כבניין, אך במהלך הליך ההתנגדות תוקנה כך שתתייחס אליו כאל קרקע. ועדת הערר קיבלה חלקית את ההתנגדות, מה שהוביל לערעור נוסף של המערער. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והעניין הסלים לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי הגדרת "בניין" בחוק מס רכוש וקרן פיצויים אינה מחייבת אכלוס או שימוש בבניין. עוד נקבע כי קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר הן סופיות ולא ניתן לערער עליהן אלא אם הן מעוררות בעיה משפטית. בנוסף, בית המשפט קבע כי יש להעלות בתחילת הדיון טענות לפסילה אישית של חבר ועדה, ובמקרה זה הטענה לא הוגשה במועד. כמו כן, נקבע כי מעורבותו הקודמת של חבר הוועדה בנכס אינה מהווה ניגוד עניינים, ואין ראיות למשוא פנים. בסופו של דבר, הסכים בית המשפט עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי יש להעריך את הנכס, בהיותו בלתי ראוי לשימוש ואינו בשימוש שנים רבות, כקרקע. המערערת נדרשה לשלם הוצאות.